[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אנה בלן
/
הרגע לו חיכיתי

ישבנו כהרגלינו על הדשה ולא עשינו שום דבר מיוחד. דיברנו,
וצחקנו אחד על השני כמו בימים הטובים. פתאום השתתקנו, לא היה
על מה לדבר.

היה מוזר כזה...

"היה לי חלום מוזר היום" אמרתי כדי לשבור את השתיקה.
"הייתי עם מישהו, אני אפילו לא זוכרת מי זה היה, אני רק זוכרת
שהוא אמר שהידיים שלנו מתאימות, ובאותו הרגע ידעתי שאני אוהבת
אותו"
"את מוזרה את יודעת את זה?" הוא אמר וחייך.
"נו, מצאת לך מישהו?"
"אהה... בערך"
"מה זאת אומרת? ספרי הכל"
"אין מה לספר, זה סיפור אבוד כבר מהתחלה, וחוץ מזה אתה לא מכיר
אותו".
"שום דבר לא אבוד" הוא אמר בניסיון לעודד אותי, כמה מתאים לו.
"אז זהו שכן" עניתי "מצטערת אבל זה נכון, אין מה לעשות, זאת
המציאות, כבר התייאשתי".
"אנחנו ממש אופטימיים היום,הא"?
"כן. ברצינות, עזוב. אין מה לספר זה באמת מקרה אבוד".
"למה אבוד? ספרי לי. זה רק אני, את יכולה לסמוך עליי." הוא
התקרב אליי, לקח לי את היד ואחז בה חזק כדי שארגיש בטוחה, שאדע
שזה באמת רק הוא, הידיד הכי טוב שלי, ושאני באמת יכולה לספר לו
הכל.
"אבוד... אבוד כי יש לו חברה"
"נו, חברה זה לא קיר" שוב, כהרגלו הוא ניסה לעודד אותי במשפט
הכי מטומטם בעולם.
"לא קיר,הא? הוא אוהב אותה" אמרתי ביאוש כדי להבהיר את מצבי.
"וחוץ מזה הוא ידיד שלי, זה היה חסר סיכוי כבר מהתחלה".
"את ממש אוהבת אותו, הא?" הוא שאל בחיוך קטן, עצוב ומרחם.
"מאוד" עניתי בהחלטיות "אני מאחלת לכולם לפחות חלק קטן מהרגש
שיש לי כלפיו"
"אולי תספרי לו, אין לדעת מה יקרה"
"אני כן יודעת, וחוץ מזה, זה לא העניין. הוא מאושר עם חברה שלו
ואני לא רוצה להפריע לו. להודות באהבה שלי אליו יהיה הדבר הכי
אגואיסטי שאני יכולה לעשות. אני אתוודה, ואז יוקל לי, אבל עליו
תיפול פצצה שהוא לא ידע מה לעשות איתה. אחרי זה שום דבר לא
יהיה כמו פעם. תחשוב על זה, טוב לך עכשיו עם חברה שלך. היית
רוצה שמישהי תבוא ותספר לך שהיא אוהבת אותך? לא? תודה!" עניתי
במקומו כי לא רציתי שיענה, פחדתי מהתשובה.
"דווקא כן" הוא ענה בכל זאת.
"מה? אבל אתה אוהב אות חברה שלך. אתה אוהב אותה נכון?"
"אוהב... אבל..."
"אבל?!" שאלתי בפליאה.
"עזבי, זה לא העניין. אם היתה לי ידידה שאוהבת אותי, ואם היא
היתה באמת ידידה טובה, הייתי מצפה ממנה שתספר לי. כי אם היא לא
תספר היא לא רק מונעת מעצמה הזדמנות לאהבה, אלא גם ממני.היא
באמת לא יכולה לדעת מה תיהיה התגובה שלי."
לא יכולתי לענות. לא ידעתי מה לענות. היתה שתיקה.
"את חושבת שהוא יודע על הרגשות שלך?"
"מי"? שאלתי. לרגע המחשבות נדדנו למקום אחר.
"הידיד הזה שלך, זה שאת אוהבת"
"המממ... אני חושבת שהוא מתחיל להבין" זהו, אמרתי, אין דרך
חזרה.
פתאום  הוא עזב לי את היד ולרגע נבהלתי. הייתי בטוחה שזה הפחיד
אותו ושהוא ילך והעניין ישאר פתוח.
הוא מתח את כף היד ואמר "הידיים שלנו מתאימות"
הסתכלתי לו בעניים, באותן עניים כחולות יפות. באותן עניים
ליכולתי לתבוע בהן שעות.  הוא חייך אליי ושוב אחז בידי. המשכתי
לבהות לו בעניים ולא הוצאתי מילה מהפה. שתקנו. זה היה הרגע לו
חיכיתי.
להביט בעניים ולהגיד את הכל.לשתוק. לאהוב.


"נו, אז מה את מספרת, מצאת לך מישהו"?
הבטתי בו. הידיים שלו היו שלובות בכלל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אל תמציאו
סלוגנים
בשירותים, כמו
שאתם לא מחרבנים
בדף האחורי,
טוב בעצם זה לא
תופס...
תשכחו מהכל.





יק טיבטי, יורה
לעצמו ברגל
ומתחרט על זה
שאין לו נייר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/5/03 10:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנה בלן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה