אני יושב לי בחדרי, לומד לעומס הבגרויות שאני נמצא בו כעת
בתקופה הזאת ומרגיש שאני משתגע עוד שנייה...
דווקא עכשיו בתקופה כזאת של לחץ בלימודים, נופל עליי הבום
הגדול.
אני מ-א-ו-ה-ב, אני מאוהב במישהי שהכרתי עד לפני חודשיים דרך
האינטרנט, דיברתי איתה והיא בהתחלה נראתה לי כילדה ממש נחמדה,
הבעייה של שנינו היא שאני גר רחוק ממנה, כשעה נסיעה ברכבת.
החלטנו יום אחד שאנחנו נפגשים ואני נשאר אצלה סופשבוע,
הסופשבוע הזה אלה היו הרגעים הכי מאושרים בחיי, מה שהיום גורם
לי להיות הכי עצוב שרק אפשר.
אחרי היומיים האלה של כיף אני חזרתי הבייתה מלא אושר, מאוהב
בילדה הזאת ורק מרגיש שאני רוצה להיות איתה כמה שהרבה, רק כמה
שיותר..., את המסר הזה של אהבתי אליה כבר דאגתי להעביר לה בכל
מיני דרכים, אם זה דיבור בטלפון, שליחת מכתב, כתיבה דרך האיי
סי קיו. אבל כפי שהיא אמרה לי מהתחלה זה שהיא לא מחפשת קשר של
מחויבות אל אף אחד... ובאמת קיבלתי את זה ולא ניהינו חברים.
שבוע לאחר מכן אני טסתי לשבוע משלחת לפולין, ששמה עברתי חוויה
אחת שלמה, חוויה של כאב, חוויה של כיף עם החברים, בקיצור חוויה
וזהו סיפור בפני עצמו.
לאחר שחזרתי משם, מלא געגועים אל כולם וגעגוע מאוד מיוחד אל
אותה ילדה, חזרתי ודיברתי איתה בטלפון, בשיחה הזאת אני הבנתי
משהו, משהו מאוד חשוב שמטריד אותי גם היום.
היא אמרה לי, "לא יכול להיות בינינו עכשיו קשר שהוא מעבר למה
שיש לנו כי יש לי חבר", באותו רגע אני קיבלתי שוק, את ההלם של
החיים, פשוט מילמלתי כמה מילים וסיימתי את השיחה, יצאתי מהבית
ללכת ולחשוב ואז כבר הבכי יצא...
הבכי הזה של המחשבות עליה, הבכי הזה שטעון עוד מהרגשות בפולין,
הבכי הזה של העצב בחיים.
לאחר המון מחשבות, והמון רצון לא לאבד אותה החלטתי לקבל האת
העיניין, לנסות כמה שיותר לא לחשוב על זה שיש לה חבר ולהישאר
איתה פשוט בקשר רגיל וטוב. הבעייה מתחילה בזה שמאז היא לא שמה
עליי כמעט, היא לא יוצרת קשר, מה שרק אני עושה. כל הזמן נמצאת
עם חבר שלה ולא משאירה לנו זמן להיות יחד. רק בלילה היא בודקת
בפלאפון, רואה שיש לה ממני לפחות 10 שיחות שלא נענו וגם כמה
הודעות ואז שולחת לי הודעה, "לילה טוב" וזה אחרי יום או ימים
שלמים שלא דיברנו...
אני מרגיש שקורה כאן משהו שהוא לא פייר, שאני מרגיש משהו אל
ילדה שכנראה לא מרגישה אליי כלום אבל בכל זאת נותנת לי התחושה
הזאת שהיא כן רוצה להיות איתי....
אני מבולבל ואני כותב כאן בפעם הראשונה, בפעם הראשונה שאני
מפרסם את הבעיות שלי בחיים, וזה פשוט לוחץ עליי שקורים לי שני
הדברים האלה בחיים שהם אהבה לא ממשית לקיום והבגרויות.