מאוחר אז אני מנסה להירדם, עוצמת את העיינים וחושבת מנסה לספור
כבשים אבל הכבש השישי תמיד ניתקע לו יש זמן, יותר מלאחרים, הוא
מדבר איתי, מנסה להצחיק, לבדר מנסה להישאר כמה שיותר זמן, אני
מרחמת עליו אז אני נותנת לו להישאר עד שאני נרדמת! פעם אחת הוא
עיצבן אותי אז עברתי לכבש השביעי ובכוונה השארת אותו איתי
שאלתי אותו מה הסיפור עם הכבש שלפניו הוא סיפר לי שהוא כבש
בודד, שאני החברה היחידה שלו, הוא מנסה להישאר איתי תמיד כמה
שיותר זמן כדי שלא יצטרך לעבור לצד השני "מה זה הצד השני?"
שאלתי אבל הוא ברח והכבש השמיני הגיע וגם הוא רץ מהר וככה
התשיעי והעשירי וכלם נעלמו ולא הספקתי לשאול ולא הספקתי להבין,
תכננתי שמחר בלילה אני ישאל את הכבש השישי, ריחמתי עליו, להיות
בודד זה לא קל! אז למחרת עצמתי את העיניים בלילה והתחלתי לספור
כבשים הראשון הגיע ואחריו גם השני והשלישי ושהגעתי לחמישי
תכננתי את נאום הסליחה שלי תכננתי להסביר לו שאני כן אוהבת
אותו ושאני חברה שלו, שלא ידאג, תכננתי לתת לו להשאר כמה שרק
ירצה, אבל הוא לא הגיע, בהתחלה חשבתי שהוא סתם נעלב ממני ושבטח
הוא יבוא מחר אבל הרבה לילות הגיעו ועברו ובין הכבש החמישי
והשביעי לא היה כלום, הוא חסר לי הבדיחות שלו, החיוך המתוק
שמבקש רק עוד קצת, ששאלתי את הכבש השביעי מה קרה, הוא סיפר לי
שרצחו אותו, הכבשים האחרים פשוט לקחו אקדח וירו בו, פשוט כל
כך, נימאס להם שהוא מעכב את התור, הוא הסביר לי שלפני אותו
לילה שהתעצבנתי עליו הם לא יכלו לפגוע בו כי הייתי נרדמת איתו
ואז הוא היה בטוח, וכשכעסתי עליו ההזדמנות לנקמה הופיעה והם
ניצלו אותה, ניצלו אותה עד הסוף... לא התכוונתי לכעוס עליו,
הוא מת בודד, לבד, בגללי! אני עדיין מתגעגעת עליו, לא עובר
לילה שאני לא חושבת עליו! אני כבר לא סופרת כבשים, אני סופרת
היפופוטמים ותמיד אני מדברת עם ההיפופוטם השישי עד שאני נרדמת,
אני אוהבת אותו הוא מצחיק אותי, הוא מכיר המון בדיחות טובות,
ויש לו סיפורים לא מהעולם הזה!
אולי גם הוא בודד, אולי הוא סתם נהנה איתי.