פסיכיאטר לא עושה את זה נכון.
לא פותר משום תעלומות.
אין היכן להחבא.
הייתי כבר בכל המקומות.
אין שום תירוץ שיעשה אותי שפויה.
אין הוכחה לשיגעון.
אין מענה ואין תשובה
אין סיבה לרדוף אחרי השעון-
אין הזמן מרפא ואין הוא כל יכול.
אין אדם שיקבע מי הוא
באמת המשוגע.
אז אולי אני מרגישה יותר מדי,
אולי הפחד משחק אצלי תפקיד.
כנראה, בגלל שהאמת אצלי גלויה,
אני כבר לא מתחבאת, מאחורי שירים.
אולי אתה המשוגע,
שמתחבא מאחורי תמונה,
של מוות ושקרים, תחלואי המלחמה.
עובדה היא שליבך חוסן,
שמול הזוועות כבר אינך מזיל דמעה,
חשבת ידידי,
אולי אתה המשוגע?!
אתה- שאת שערותייך לא תולש מרוב יאוש,
לא נמצא במצבי רוח וטירוף,
לא נותן לרגש להתפרץ,
לא נותן ללב להתפוצץ,
מגדיר אנשים כמוני,
מדביק תוויות,
אתה, בתוך חייך, קר ורדום,
חשבת ידידי,
אולי אתה חושב עקום...?

אני לא משוגעת.