שלקחו את
אבי - מרדכי
אל שדות השיש הנצחיים.
בשיכון המזרח
דלק עדיין אור.
עכשיו הוא משוטט
מתחת לגזעי הברושים.
נושא אותי על
כתפיו כטנא
עמוס סיפורים.
הוא שורשי רגלי
ואני הציפורים.
לכל אדם כוכב אחד בשמים.
ותולעת אחת באדמה.
והיא מחכה לו
בסבלנות מתחת לגינה.
עכשיו מתחילה הצפירה לאחור.
אני מוריש לך את קברי בני.
את שתיקות הסוף בשדות השיש.
את ברכי האבן של אבי.
את ציפורני חיי.
ציפור מותי. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.