"אתה זוכר את הפעם הראשונה?", "מה אתה אומר על המשפט הזה
כמשפט פתיחה בסיפור החדש שלי?" שאלתי את מוקי. "תראי," הוא
ענה, וידעתי שהתשובה לא תהיה חד-משמעית, "זו פתיחה מסקרנת, מי
שיקרא אותה ישר יחשוב על סקס או על דבר מה רכילותי או אסור
אחר. כי על מה תשאלי מישהו האם הוא זוכר את הפעם הראשונה? את
לא תשאלי: אתה זוכר את הפעם הראשונה בה הורדת את הזבל? או: אתה
זוכר את הפעם הראשונה בה הכנת שיעורי בית? ומי לא ירצה לשמוע
איך היתה הפעם הראשונה של מישהו אחר? במיוחד אם מדובר בסקס או
דבר אינטימי אחר, דבר שנותן לנו הרגשה של הצצה ושל קרבה הנובעת
משותפות בסוד אישי וגם נותן לנו הזדמנות לדעת איך אחרים הרגישו
בנושא שהוא מוצנע יחסית ואין מדברים עליו בפתיחות ובכנות. אך
כתיבה, מטבע הדברים כנה יותר בנושא זה, אחרת למה לכתוב על זה -
העלאת הנושא היא יוזמת הכותב תמיד. כשאנו קוראים על נסיון
אינטימי של אחר אנו בעצם מנסים לאשש את זה שאנחנו בסדר כי ככה
גם אנחנו הרגשנו, ואם לא אז זה בגלל שהנסיבות היו שונות, ואם
עדיין לא התנסנו בזה, עכשיו נדע איך אנחנו אמורים להרגיש.
אבל, ובטח ציפית לאבל הזה, זה זול, וכשאני אומר שזה זול אני
מתכוון לכך שאת כותבת את זה לא כי את חושבת שזה מעניין או יש
לך מה לחדש בנושא, בינינו, מה ניתן להוסיף לנושא השחוק הזה. את
פשוט רוצה שיקראו את מה שאת כותבת, ועל-מנת שיקראו אותך את
בעצם כותבת את מה שאת חושבת שאחרים רוצים לקרוא, ואת לא כותבת
על מה שאת רוצה לכתוב." הוא לקח שאיפה עמוקה, והוסיף, "טוב
סיימתי."
זהו מוקי, אני אוהבת אותו, הוא כן ויש לו דעה מוצקה כמעט על כל
דבר, אבל, לפעמים כשהוא נכנס למשהו, הוא מנסה לשפוך את הכל
עליו, החברות שלי ספרו שמרוב התרגשות הוא לפעמים מתחיל ולא
מסיים. הפעם הוא היה קשה והצלחתי לשמור על ריכוז לא רע. חוץ
מזה נטיתי לקבל את מה שהוא אמר כנכון, אבל משהו הציק לי, לקחתי
לעצמי כמה רגעיםו אמרתי לו "יש לי בעיה עם מה שאתה אומר, נכון
משפט כזה מרמז על גוון רכילותי לסיפור שאחריו, וזאת מנסיון של
קריאת סיפורים שהתחילו בסגנון זה, אולם אל לנו לקבוע דעה על
סמך המשפט הראשון בלבד. למען האמת די שכנעת אותי כן להתחיל את
הסיפור עם המשפט הזה, וכך מי שיקרא אותו יקבל סיפור שלא עונה
על הרושם הראשוני, ואולי, אולי, אפילו יגרום לכמה אנשים לזנוח
כמה דעות קדומות או לא לרכוש אחרות כלל." "תשמעי, צר לי להגיד
לך" אמר מוקי, "אבל עדיין לא שכנעת אותי, ואני אתן לך דוגמא:
נניח שאת רוצה למשוך את תשומת ליבו של איזה ברנש מהעבודה שלך,
שמוצא חן בעינייך, ונראה לך שיש סיכוי שיצא איתו רציני וטוב,
אז מה תעשי? תבואי לעבודה עם חולצת כפתורים בלי חזיה?" "לא."
עניתי. "למה? כי את לא שרמוטה?" "כן, אפשר להגיד." "זאת בדיוק
הנקודה, את לא שרמוטה, ואת יודעת שאת לא שרמוטה, ובכל זאת את
לא תעשי את זה כי את יודעת שללכת ככה זה לפנות למכנה המשותף
הנמוך ביותר של הגברים, ואת יודעת שאם הוא באמת רציני, אז אמנם
אין ספק שהוא יאהב את מה שהוא רואה, ואולי אפילו יאהב מאד, אבל
אם יצא איתך אחרי הופעה זו, הוא יצא איתך רק כדי לספק את אותו
יצר שנמצא כמעט אצל כל הגברים, וככל הנראה הדבר לא ימשוך אותו
אליך כאישיות וכנראה אף ידחה אותו."
"O.K, כרגיל אתה צודק, אז תגיד לי אתה מה לכתוב במשפט הראשון.
אני רוצה לכתוב על בחורה שיוצאת כל הזמן לדייטים עקרים, אני
רוצה להתחיל את הסיפור בדייט, שנראה כעוד אחד סתמי, שמסתיים
בליל זימה פראי, כי משום מה היא מצאה אותו סקסי באותו ערב,
ובבוקר גלתה שלא יכלה לטעות יותר, בכל אופן היא ממשיכה לצאת
לעוד דייטים, ואז רגע לפני שהיא מתיאשת מגברים היא פוגשת את
גבר חלומותיה, היא מבלה איתו, נהנית מכל רגע, מרגישה בטוחה
איתו כמו שלא הרגישה עם אף אחד בעולם. היא מחליטה שאיתו היא לא
נכנסת נכנסת למיטה עד החתונה, הוא מסכים, והם קובעים תאריך
לחתונה. אממה-מה? שבוע לפני החתונה היא מגלה בדרך לא דרך,
שאותו בחור מהדייט הראשון בסיפור נפטר מאיידס. היא עושה בדיקה,
ויום לפני החתונה מקבלת תשובה חיובית. היא נמצאת בדילמה, אותה
אני משאירה פתוחה." "אני הייתי מתחיל במשהו כמו: אני לא זוכרת
מתי בדיוק" הוא האט את שצף דיבורו אך המשיך, "היתה הפגישה
ההיא, אני זוכ   "  "אני לא מאמינה. גמרת בפנים? תגיד לי אתה
דפוק? אתה ממש מפגר!יא מניאק!חתיכת אימבציל! אינפנטיל! מה אתה
ילד קטן? אתה לא יכול לשלוט בעצמך?" צרחתי עליו, באמת לא
האמנתי שזה קורה לי. הלכתי לשטוף את עצמי, כששטפתי נרגעתי קצת,
התקררתי, החברות אמרו שבדרך כלל הוא בכלל לא מצליח להגיע לשלב
הזה, טוב מה שהיה היה, צריך להכנס לפרופורציות זה לא כל כך
נורא, וחוצמזה פנצ'רים קורים. חזרתי למוקי ואמרתי לו "שמע,
הפעם לא נורא, אבל אם זה יקרה שוב אני רוצחת אותך, ואני
מתכוונת לזה. anyway תמשיך את המשפט שהתחלת." "טוב אני אחזור,
אמרתי משהו כמו אני לא זוכרת מתי היתה הפגישה, מפה אני אמשיך
אני זוכרת שנפגשנו בבית-קפה, זה עם האווירה, שהתאורה בו תמיד
נראית לי מפתה, בית הקפה בג'ונסון פינת מרקיורי. זה נראה לי
לא רע, משפט פשוט שפותח בשאלה שמראה שהפגישה לכאורה לא חשובה,
אם זאת השאלה, כשאלה מעוררת סקרנות שמתגברת לאחר ההסבר המעט
מפורט אחריה, והרמז המוצנע לחשיבות ותוכן המשך הסיפור."
"יופי אז עכשיו יש לי משפט ראשון, מה אני אומרת במשפט השני?"

מוקי, בניגוד לקולו הרגיל - הרועם, לחש: "יש לי אידס"