מרגישה לחץ בחזה
לחץ בגוף
לחץ בכל מקום.
הרגשות מקשות על הנשימה
ואני מרגישה כלואה.
אני חושבת שהתאהבתי, אני לא בטוחה.
הלב שלי מרגיש מוזר
אחרי כל אותן לילות חסרי שינה
במחשבה עליך, הבחור הבלתי נראה שלי.

איפה אתה? אם אני יקרא לך, תבוא?
אבל איך אני יקרא לך?
מה שמך?
גלה לי את סודך.
למה את כ"כ אפל?
אני לא רואה. האפלה מסתירה אותך.

החיפוש אחריך כבר מעייף
ואני מתחילה לחשוב שאינך קיים
ואני צריכה להסתפק
במה שיש.
אני לא רוצה!
אני רוצה אותך.
אני רוצה יותר.
למה אני לא מקבלת יותר?
מי אמר שמה שיש לי עכשיו זה מספיק?
ומה זה מספיק?

אוף, אני שונאת לחשוב.
כמה מחשבות יש במחשבה אחת.
וכמה דמעות יש באכזבה אחת.
ולמה עד שבכיתי אף אחד לא ראה?
למה עד שזעקתי אף אחד לא שמע?
הקשבה ללב של מישהו
זה דבר כ"כ חשוב שהרבה אנשים פשוט לא מבינים
ואז הם פשוט...
מדלגים על השלב הזה בחיים.

ולאט לאט,
הם מדלגים על עוד שלבים.
ומתמכרים לריקנות ולתחושת ה"כאילו"
זה רע לזייף
זה רע להסתיר חיוך
זה רע לחשוב שכלום לא השתנה
זה רע לחשוב שאין יותר אפשרויות.
אבל תמיד אנשים פסימיים.
למה הם לא אופטימיים?
מה רע בזה?
למה כולם מפחדים להיות מאושרים?
אהה נכון. אני יודעת למה.
ברור. איך שכחתי.

אושר זה אושר.
זה מילה גדולה. חזקה.
אני אישית אף פעם לא שמעתי בנאדם אומר:
"אני מאושר".
זה צורם לי.

אור השמש מפציע כל יום מחדש
התריסים מורמים.
ופתאום אתה חייב להסתכל.
אתה חייב לראות את העולם.
ואז,
אתה חייב להיות מאושר.