יום שיגרתי בצה"ל:
בבוקרו של יום בהיר אחד נכנסת ללשכתו של המח"ט הפקידה ומזכירה
לו  "אל תשכח שיש לך היום פגישה עם מר יצחק בר-אור".
"אני זוכר, אני זוכר" מפטיר בחוסר חשק המח"ט ומהרהר בינו לבינו
"איזה שם מצחיק זה בר-אור, יש כזה מבחן, לא רותי?"
"כן, כושר או משהו כזה" עונה הפקידה.
"נכון, באמת מזמן לא קיימנו מבחן כזה ועוד מעט יש ביקורת מטה,
כדאי שנראה משקיעים בעיניהם", מייד הוא מרים את הטלפון ומנחה
את מג"ד הגדוד המנומנם לבצע בר-אור גדודי.
שגיא, המג"ד, מקבל את ההודעה ומהרהר "עוד מח"ט פלצן שמשעמם לו
בחיים וצריך להצדיק את משכורתו מידי פעם", הוא מתקשר למפי"ם
ומודיע להם את הבשורה.המפי"ם חוזרים ללשכתם, קודם כל הם מבררים
בספרות המקצועית את פשר המילה 'בר-אור' כי מזמן היא לא נשמעה
בגדוד.
"מה?!", הם נזעקים לאחר שגילו את פשר המילה, "זה מבחן כושר,
השתגעתם? לפי סרגל המאמצים של הגדוד אסור לקיים יותר ממבחן
כושר אחד בשנה מחשש לשברי מאמץ"
אך המבחן מתקיים למורת רוחם והתוצאות נשלחות למח"ט. המח"ט פותח
את המעטפה וקורא את הכתוב "כבוד המח"ט,אף אחד בגדוד לא עבר את
הבר-אור".
מייד הוא מזמן את המג"ד לברור, צועק ונובח עליו איך זה יכול
להיות שגדוד מבצעי שלם בצה"ל לא עובר אף בר-אור?
המג"ד מתגונן באומרו "אין לנו זמן להתאמן".
"לא מעניין אותי", נובח המח"ט, "ומהיום ואילך יש לקיים מד"ס כל
יום, אנחנו חייבים להיות בכושר" וסוגר את חגורת בטנו בחור
האחרון שכן כרסו בין שיניו ואין הוא יכול לשבת עם כפתורים
סגורים.
המג"ד אץ רץ ללשכתו, מכנס את המפי"ם ומודיע "למרות שאני מסתייג
מכך, יש לבצע מהיום מד"ס כל יום".
"אבל זה בלתי אפשרי", נזעמים המפ"ים.
"אני יודע", טוען המג"ד, " אבל זו הוראה ישירה של המח"ט וחוץ
מזה, אין לי זמן להתעסק בכך אני יוצא הביתה, אישתי הכינה
מעמולים ומה זה בא לי לטעום".
המפי"ם אצים רצים לפלוגותיהם ומבשרים זאת לממ"ים בישיבות
הסגל.
"מה?", גונחים הממ"ים, "אתה הרי יודע שזה בלתי אפשרי".
"אני יודע", אומר המ"פ, "אך זו הוראה ישירה מהמח"ט ואני לא
מבין איך המג"ד לא אמר לו כלום".
הממי"ם חוזרים לחדרם ומבשרים זאת לסמלים.הסמלים מעקמים פרצוף
ואומרים "אתם יודע שזה לא אפשרי, בכל מקרה אנחנו פטורים
ממדסי"ם,ברור לכם, לא?"
"בסדר, בסדר", עונה המ"מים ,"רק תדאגו שזה יתבצע, אנחנו לא
מבינים איך המ"פ הנמושה נכנע למג"ד".
הסמלים מנחים את המכ"ים לבצע מדס"ים, המכ"ים מכנסים את החיילים
ומודיעים "מהיום, יש לבצע מד"ס כל יום,ברור?".
החיילים יודעים שזה לא הגיוני, שכן הם לא נחים לרגע בעוברם
מהשמירה לעבודות המוצב שאותם מחלק הרס"פ הידוע לשימצה (הוא גם
עצבני כי דחו אותו מקורס השלמה לכיתות ח').
החיילים ניגשים לחדרם, לובשים מדי ספורט, נועלים נעלי מד"ס,
יוצאים החוצה בקור, נעמדים על קו הזינוק ומתחילים ללכת...
כן, כן, ללכת, הרי לא חשבתם באמת שהם ירוצו, לא?
לאחר שעובר זמן ריצה ממוצע לאלפיים (10 דקות בגדוד ממוצע) הם
מפסיקים ללכת, חוזרים למכי"ם ומבשרים בקול תרועה וששון "גמרנו
את המד"ס".
המכי"ם, המרוצים מחילייהם הטובים, רצים לסמלים לדווח להם,
הסמלים המנומנים מרוצים שהכל נפטר בלי שיצטרכו לקום מהמיטה או
חלילה לשים עליהם מדים שהם לא מדי א', מדווחים לממ"ים.
הממ"ים, שעסוקים בלשחק 'פליי סטיישן' שמחים שלא היו צריכים
להפסיק את ישיבת הקצינים הדחופה (גמר פיפ"א 2000 לקצינים
משועממים ומושחתים) ומדווחים למ"פ, "מחלקותינו מבצעות מד"ס כל
יום".
המ"פ, שעסוק כרגע עם הפקידה הפלוגתית, שמח שהוא לא צריך להפסיק
להתעסק איתה במשרדו ועונה להם דרך הדלת "כל הכבוד,עכשיו אל
תפריעו לי אני יושב על תוכנית האימון בקיץ... אההה... מירב...
תזהרי לא להוציא לי ריס מהעין... אההה...".

המ"פ מרים טלפון למג"ד ומבשר לו בחיוך תוך כדי ליטופים מלאי
ערגה של מירב הפקידה "הפלוגה שלי ובראשם אני, מתאמנת במלוא
המרץ".
"יפה", אומר המג"ד שנמצא בכלל בבית עם אישתו ומרוצה מזה שהוא
יכול להשאר במיטה החמה ולאכול מעמולים מעשי ידי אישתו ולא צריך
לחזור לבסיס, הוא מרים טלפון למח"ט ומודיע לו בקול שקט "פקודתך
מתבצעת במלוא הרצינות תחת השגחתי הקרובה ואני יכול להבטיחך
שהגדוד משתפר ועוד חודשיים אני רוצה לקיים בר-אור נוסף".
"יפה מאוד שגיא", עונה המח"ט, "ואל תשכח להביא לי קצת
מעמולים".

ובכן, לאחר חודשיים של "אימונים קשים" מתקיים בר-אור נוסף
באווירה ססגונית עם שלטים וצבעים שהפקידה הכינה (בליווי מבטים
נועצים של המ"פ). התוצאות נשלחות למח"ט, הוא פותח את המעטפה
ונדהם "אף אחד בגדוד לא עבר את הבר-אור, למעשה, התוצאות נעשו
גרועות יותר".
"איך זה יכול להיות?", הוא צועק בכעס ודופק על השולחן. "תשיגי
לי את שגיא, המג"ד" הוא קורא לעבר פקידתו.
המג"ד ממלמל בטלפון לאחר ששמע את הדברים "אבל אני הורדתי הוראה
למפי"ם להתאמן" ומייד מתקשר למפי"ם.
המפ"ים מצדם טוענים "אבל הורדנו הוראה לממי"ם" וקוראים
לממ"ים.
הממי"ם נלחצים אל הקיר וטוענים "הורדנו הוראה לסמלים" וקוראים
לסמלים.
הסמלים אדישים ואומרים "שלחנו בפירוש את המכ"ים" וקוראים
למכ"ים.
המכ"ים הנזופים טוענים להגנתם שהם העבירו בבירור את ההוראות
לחיילים. ושואלים בכעס את החיילים את פשר העניין.
החיילים מתקוממים וטוענים בפניהם "ש... בעצם... זה לא אפשרי".
המכ"ים אצים רצים לסמלים וטוענים בפניהם "אהה... זה לא אפשרי"
הסמלים מפנים מבטם לעבר הממ"ים וקוראים "היי, אולי זה לא אפשרי
בכלל?".
הממ"ים נכנסים למשרד המ"פ וקובלים לפניו "המפקד, לאחר ששקלנו
זאת, החלטנו שזה לא אפשרי".
המפ"ים מגיעים ללשכתו של המג"ד ואומרים "המג"ד, לאחר שחקרנו
לעומק את המקרה, החלטנו שזה בלתי ניתן לביצוע".
המג"ד מתקשר למח"ט ובקול תקיף אומר לו "המח"ט, הגדוד ניסה לבצע
את פקודתך אך לאחר הבטים מכל הכיוונים ולאחר חקירה מעמיקה שלי
ושל הסמג"ד הגענו למסקנו שזה לא אפשרי".
המח"ט הנרגז, (שצריך לעשות שבת כי הקמב"ץ חטיבה חולה) עונה לו
בקול כועס "לא רק שזה אפשרי, מהיום אתם תבצעו 2 מדס"ים ביום".
הפקודה הועברה עד שהגיעה לחיילים, "לפי דברי המח"ט, זה כן
אפשרי ורק כדי להוכיח לכם אתם תבצעו מהיום שני מדס"ים ביום
ובעוד חודש בדיוק יערך עוד בר-אור ואבוי לחייל שלא יעבור
אותו".
והחיילים?
החיילים שכבר הבינו עם מי יש להם עסק, מפהקים פיהוק רחב,
מהנהנים בראשם לאות הסכמה, לובשים מדי ספורט, נועלים נעלי
מד"ס, יוצאים החוצה בקור ומתחילים ללכת...