הקטע הבא נכתב לכם, כל מי שקיווה וכל מי שציפה. אני מצטערת,
כן, ואני אגיד את זה שוב, אני מצטערת. אני מצטערת שאני לא
הייתי שמחה ויפה וכיף להיות איתה כמו שאתם רוצים ,  כמו שאתם
כל כך רוצים. אני פשוט לא יכולה לידה, הכל מתכווץ, אין לי מה
להגיד לידה, אני כלום לידה. והיא יפה, הו כמה שהיא יפה, הלוואי
עליי להיות כזו יפה. וגם שהיא לא מתלבשת יפה היא יפה, וגם
כשהיא עצובה היא יפה וגם כשהיא טיפשה היא יפה.
אבדו לי המילים, הכל מתגמד לעומת המילים שלה, ולכם לא אכפת,
אתם נהנים ממנה, נהנים מהריח שהיא מפיצה כשהיא חולפת על פניכם,
על לגעת בה אפילו רק בטעות, וזה נוח כשאני יושבת מסתכלת, ואתם
מרגישים שמשהו לא בסדר, אבל מה אתם יכולים לעשות? הרי סה"כ,
אני לא כל כך כיפית, זה יהיה טרחה.
החלק הבא נכתב לי. כן, לך מיכל. מתוקה לי. לי את כן יפה. ואולי
את לא מצליחה לדבר איתם אבל אני יודעת ואני מרגישה ואני כל כך
מבינה. ואני לא אתן להם שידרכו עלייך ככה ומחר אני אמציא תכנית
חדשה, אני מבטיחה לך. מחר תהיי יפה! מחר תהיי מקסימה, וכל
נגיעה שלך תחרט להם בראש. חמודה שלי, אם רק היית יודעת. את כל
הניחומים והחיבוקים אני אביא לך, אני מוקדשת לך.
אני מצטערת לי, לא לכם. זה לא אתם שלא אוהבים אותי, זה אני.
וזה לא אתם שמשווים ביננו זו אני. אני האשמה, אני המשוגעת.
אתם לא תבינו, כי אני לא אגיד, אתם לא תטרחו, כי אני לא אטרח.
לכם יש אותה, ולה יש אותכם, ויש לי אותי.
כו שעיברי לידר אמר, יש לי אותי לאהוב.
ואני אפילו יודעת איך, אני יודעת בדיוק מה אני צריכה, ומה
המילים הנכונות להגיד, ואיזה שיר בדיוק לשיר לי ואיך ללטף את
הראש להרגיע.
תזדיינו. אני מוגנת. לא עוד. יפה, לא יפה, גבוהה, לא גבוהה,
כוסית לא כוסית, אבל רק שלי.
מעכשיו, אני מוגנת.