עברו לי הרבה מחשבות מוזרות בראש בחיים שלי, אבל הפעם, נראה לי
שממש הגזמתי...
ראיתי אתמול באינטרנט סיפור על איזו אחת שאנסו אותה בבת ים,
והיא תיארה בדיוק מה היה, איך הוא בא מאחוריה, כשהיא הלכה לה
ברחוב בלבוש מינימלי, ותפש אותה בצוואר, ואז הוא גרר אותה
לסמטה חשוכה, קרע ממנה את כל בגדיה וקשר לה את הידיים לעמוד עם
חבל, ואיים עליה שיהרוג אותה אם היא תתנגד.
ואז, בהתחשבות רבה הוא שם על עצמו קונדום, והחדיר את איבר מינו
אליה, בחוזקה, והיא סיפרה שהוא הכאיב לה, ושאחרי דקה הוא הפסיק
והיא שמחה כי חשבה שזה נגמר, אבל בעצם הוא רק עצר כדי להורות
לה שתמצוץ אותו, והוא עלה עליה, וכמובן מחץ אותה, והוא נע
קדימה ואחורה לתוך הפה שלה וצעק עליה שתמצוץ ושהיא לא עושה שום
דבר ושהוא יהרוג אותה, והיא רק הצליחה בקושי לבכות.
כשהוא גמר איתה הוא השאיר אותה שם קשורה וללא בגדים, מושפלת
וכואבת.
מצאו אותה רק אחרי כמה שעות ארוכות של סבל בחשכה, כך היא
מספרת.

כשקראתי את זה, דמיינתי שזו אני, גם כי זה טבעי לשים את עצמי
במקומה וגם כי זה..זה די גירה אותי, המחשבה שיאנסו אותי,
ויקרעו ממני את הבגדים ויקשרו לי את הידיים.
אני כל כך לא בסדר..אני אמורה לקוות שזה לא יקרה לי, אני אמורה
לבכות אחרי שאני שומעת סיפורים כאלה, ולא לרצות שהם יקרו לי.
וזה אותו דבר עם התעללות מינית, לפעמים אני מדמיינת איך כמה
נערים יתפסו אותי ויצמידו אותי לקיר, יכריחו אותי להתפשט ולגעת
בהם, והם יכריחו אותי להצטלם איתם בתנוחות מגונות, וזה באמת
מחרמן אותי ולא גורם לי צער.
מידי פעם, כשאני קמה בבוקר ליד זה ששכבתי איתו לילה לפני, ואני
רואה שהוא ער, אני ממשיכה לעשות את עצמי ישנה, ומקווה שהוא
יתחיל למשש אותי, כאילו בלי שאני אשים לב, ואם זה קורה אני
מרגישה טוב, כלומר, עד שאני מרגישה רע.
נראה לי שאם באמת יאנסו אותי, או יתעללו בי מינית או יגעו בי
ממש בלי שאני אשים לב, אני ממש לא אשמח, וזה גם בטח לא יגרה
אותי.
אז אני רק יכולה לקוות שזה מוסרי מצידי לדמיין את זה או לבקש
ממישהו שישחק איתי באונס..יש מתנדבים?? ;)