יש תינוקת אחת, משה. כן, משה זה השם שלה. סבא וסבתא נורא
התאכזבו כשהם גילו שלא יצא בן לקרוא לו על שם סבא רבא משה.
ההורים שלה, שמחשיבים עצמם כליברלים, החליטו שהם עולים על הגל
של היוניסקס, וקראו לבת שלה בשם של בן. זה הרגיז מאד את סבא
וסבתא, שהחליטו שהם קוראים לה משי.
עכשיו משה בת שנתיים. היא מאד אוהבת את סבא וסבתא שלה. אחרי
הכל, הם היחידים שמראים אליה אהבה. היא לא ממש אוהבת את ההורים
שלה, כי הם עושים לה יותר מדי סדרות חינוך. כלומר, אבא שלה מאד
אוהב לשחק איתה, הוא מרים אותה ומקפיץ אותה. בגלל זה היא
מעדיפה את אבא שלה על פני אמא שלה. אמא שלה חוזרת כל יום מאוחר
מהעבודה, וגם אז היא עצבנית.
הכי רחוק שהיא אי פעם התרחקה מהבית היה עד לחצר האחורית של הגן
שלה, שבדיוק מול הבית. ליד הגן יש פארק. מדי פעם, כשאבא שלה
מחזיר אותה מהגן והיא רואה ילדים מהגן שלה בפארק, היא רוצה
ללכת לשחק איתם, אבל היא לא יודעת להגיד פארק ולבקש מאבא שלה
שיקח אותה. פעם, לפני כמה ימים, היא נסתה להגיד פארק. אבל
במקום להגיד אבא! פארק! יצא לה אבא! פאק!
אבא מאד נעלב, והיא החליטה לא לנסות יותר להגיד פארק, כי זה
מכעיס את אבא שלה והיא לא רוצה.
הכי היא אוהבת לבקר את סבא וסבתא שלה, שגרים בקומה מתחתיהם. כל
הבנין שלהם מאוכלס בקרובי משפחה, ולכן היא אף פעם לא נסעה
רחוק. כשהיא אצל סבא וסבתא שלה, היא ממש מתבלבלת. אמא ואבא
קוראים לה משה, וסבא וסבתא קוראים לה משי.
אתמול היא ראתה מישהו מהגן שלה בפארק. אמא שלה החזירה אותה
הביתה, כי היא חזרה מוקדם באותו יום. משה שכחה שהיא הבטיחה לא
לבקש יותר ללכת לפארק, ואז זה קרה לה שוב. אמא! פאק! אמא נעלבה
עד עמקי נשמתה, ופצחה בנאום סוער:"מ-שה! מה זה צריך להיות?!
אסור לדבר ככה בשום פנים ואופן! אם עוד פעם אחת את תגידי את
המילה הזאת, אני... את תקבלי עונש!"
משה הבינה שמבוגרים לא אוהבים שמבקשים מהם ללכת לפארק, אז היא
החליטה שלמרות שהיא לא ממש אוהבת אותם, היא לא רוצה להרגיז
אותם ויותר לא תבקש ללכת לפארק.
כשהן חזרו הביתה, משה התיישבה בחדר שלה מול הראי ושיחקה
בבובות, כמו שהיא רגילה ואוהבת לעשות. היא שמעה את ההורים שלה
מדברים על כך שמחר הם ילכו לדבר עם הגננת כדי לבדוק מאיפה
הקוצי פוצי שלהם למדה לקלל באנגלית. משה לא הבינה הרבה, רק
שמחר-לדבר-גננת. היא לא אהבה את זה. היא לא רוצה שההורים שלה
יראו מה קורה אצלה בגן. משה המשיכה לשחק עם החברה הכי טובה
שלה.
למחרת בבוקר, ההורים של משה באו איתה לגן. משה רצה מיד לחברה
הכי טובה, כדי לשחק בבובות. ההורים שלה הלכו לדבר עם הגננת,
ומאד התעצבנו כשהיא אמרה להם שאין לה מושג מאיפה משה למדה את
המילה הזו, כי הילדים אף פעם לא אמרו אותה, ויכול להיות שהיא
מתכוונת למשהו אחר.
הם שאלו את הגננת למה משה משחקת לבד, והתעצבנו עוד יותר כשהיא
אמרה להם שהיא אף פעם לא שמה לב לזה, ויכול להיות שזה בגלל שהם
שם.
אבל משה לא שיחקה לבד. היא שיחקה עם החברה הכי טובה שלה, משי,
מהמראה.