"פגעת בי. פגעת בי מאוד. אני לא חושבת שאוכל לסלוח לך על מה
שעשית לי. פגעת בי כל כך הרבה וגרמת לי לראות את העולם בצורה
שונה. אולי אני תמימה ואולי אני פשוט אני. פעם ראיתי אנשים
בצורה חיובית וחשבתי שיש כזה מושג "החברה הכי טובה", אבל רק
אחרי שלמדתי בדרך הקשה הבנתי שאין כזה מושג ולא יהיה לעולם.
ראיתי כמה אנשים יכולים להיות צבועים ופשוט אסור להאמין
באנשים. אסור לסמוך על אף אחד. רק אחרי שנפגעים קשות בפעם
הראשונה מבינים כמה זה קשה וכואב. כשאתה פגוע אתה מבין ללבם של
אחרים וחושב פעמיים לפני שאתה עושה משהו, ולדעתי, זה נכון.
חשוב לדעת שלפגוע באנשים זה מאוד קל אבל אח"כ כשאת רוצה שיסלחו
לך את חושבת שזה מאוד קל, אבל את טועה ובגדול. לפעמים אחרי
שאנשים נפגעים כל כך הם פשוט רוצים להדחיק הכל ולשכוח, אבל זה
קשה וזה גם לא טוב כי זה גורם להתפוצצות של הדברים לאחר זמן
מסויים".
כל זה התחיל מאז כיתה ח'. הכרתי אותך, והיינו החברות "הכי
טובות", אבל כמו שאמרתי, לא קיים  כזה מושג בשבילי יותר. ואני
הבנתי את זה רק אחרי שפגעת בי. כשרק הכרנו היינו נפגשות המון,
מדברות בטלפון במשך שעות, יום יום. לא עבר יום שלא דיברנו,
וחשבון הטלפון העיד על כך.
מבחינתי חברה טובה זו חברה שעומדת לצדך בטוב וברע ויודעת להגן
עלייך כשצריך. חברה טובה זו חברה, שאם היא תכיר חברים חדשים,
היא תכיר לך אותם, ולא תשמור אותם לעצמה. וזה בעצם מה שאת
עשית. את הכרת חברות חדשות ושכחת מהישנות, ולא עשית את זה
בצורה יפה, אלא בצורה פוגעת. וזה שאת באה להגיד כל פעם "אני
אוהבת אותך", את חושבת שזה יעזור לך?! אז לא, זה לא יעזור
יותר, כי כבר אין לזה משמעות וערך עבורי. קשה לי המצב, אבל אין
ברירה אלא להמשיך בחיי ואני חושבת שאני פשוט אנסה לשכוח אותך,
כי זה הפתרון היחיד שאני רואה שהכי מתאים לי למצב הנוכחי. שלחת
לי מכתב. מכתב בו את אומרת את כל מחשבותייך עליי. בחיים לא
חשבתי לרגע שזה מה שאת חושבת. מאוד כעסתי כשקראתי אותו. שנאתי
אותך מאוד. ואני חושבת שאני עדיין שונאת. אהבתי אותך פעם
ואהבתי מאוד, אבל את פשוט השתנית והפעם לרעה. התחלת לעשן,
להתנהג אחרת. את נגררת אחרי אנשים. כשאמרתי לך שהשתנית ושאת
נגררת אחרי אחרים את פשוט התעלמת. עשית כאילו שום דבר לא קרה,
אבל בתוך תוכך אני יודעת שאת יודעת שאני צודקת, כי בסופו של
דבר המצב הזמני הזה שאת נמצאת בתוכו ייגמר ולא ייגמר בטוב.
אמרתי לך שיש אנשים שמנסים להפריד בינינו, אבל לא האמנת. והנה
עכשיו, כשהמצב מוכיח לך שאני צדקתי, כבר מאז, כבר מאוחר מידי.
לפעמים אני חושבת שאת פשוט מנסה לעצבן אותי ומשתמשת בקלף הזה
נגדי-הילדה שאני הכי שונאת בעולם, איתה את מסתובבת. אולי זה
כדי לעשות לי דווקא, אני לא יודעת מה, אבל עובדה שאת מצליחה
לעצבן אותי. את פשוט מוציאה אותי מהכלים לפעמים. הילדה שאני
שונאת היא שטן, היא פשוט הדבר הנורא שנוצר עלי אדמות, מאותו
יום שהכרתי את הילדה הזאת החיים שלי נהרסו, וביחד איתם גם
הבריאות שלי וגם החברות שלנו. זה השתנה וזה לא יחזור לקדמותו
לעולם, למרות שאני תמיד אקווה שכן. אלייך היא מלאך. היא אוהבת
אותך, וזה לפחות מה שהיא מראה. הילדה הזאת פשוט צבועה ואי אפשר
לדעת מה עובר לה בראש, אבל אני אחרי שגיליתי את הפרצוף האמיתי
שלה כבר מההתחלה וניסיתי להזהיר אותך, לא האמנת לי, וזה עוד
יותר הרס אותי. את פשוט נתת לה להשמיץ אותי ולפגוע בכבוד שלי
בזמן שהיית איתה. לא היית חברה טובה מעולם ולעולם לא תהיי. את
ילדה שצריכה את החופש שלה, את מסוג האנשים שמחליפים חברים כל
תקופה מסויימת, ולי זה פשוט לא מתאים. אני יודעת על סיפורים על
"חברות טובות" שהיו לך לפני, ואני בעצמי חברה שלהן היום. אני
יודעת שפגעת בהרבה אנשים, את הרי סיפרת לי את הסיפורים בעצמך.
את סיפרת לי ששיחקת משחקים בין שתי בנות. שתיהן החשיבו אותך
בתור ה"חברה הכי טובה", אך את, כהרגלך, התייחסת אליהן כמו
לזבל. השפלת אותן. לאחר שרבת עם אחת מהן עברת לשנייה ואז אותה
את החשבת בתור ה"חברה הכי טובה" שלך, אך בתוך תוכך, לבד כשאת
חושבת על זה, את יודעת בעצם שגם את צבועה. את לא חברה אמיתית
כמו שאת חושבת, ויש לך עוד הרבה מה ללמוד בחיים.
את לא יכולה סתם ככה לבוא ולפגוע באנשים תמימים שלא עשו לך כל
רע. את צריכה להיות קצת יותר מתחשבת, רק קצת. תתחשבי בזולת ולא
תתרכזי רק בעצמך, כי את צריכה להבין שיש גם לאנשים רגשות והם
לא אטומים. את תראי שבסוף אני צודקת גם בקשר למה שאמרתי לך על
החברות החדשות שלך. שהן סתם בנות שמחליפות חברות כמו גרביים,
הן אפילו יותר גרועות ממך. כשמסתכלים על זה מהצד רואים איך הן
מנצלות אותך וכל כך כואב הלב. את הפכת להיות הכלבלב הקטן שלהן,
חיית מחמד אישית. כשהן אומרות לך משהו זה כאילו אלוהים דיבר
משמיים ואמר לך לעשות משהו, כי את ישר פועלת ועושה את מה שציוו
עלייך לעשות. כשתגדלי תביני כמה חברה טובה אני הייתי, וזה לא
במרכאות. אני דואגת לך ואני תמיד אדאג, אף על פי שאנחנו כבר לא
חברות. ואפילו כשאמרתי לך שאני לא אדבר איתך יותר, רק מפני שאת
מעשנת, את יודעת שאמרתי את זה רק לטובתך. עובדה שזה הצליח
והשפיע עלייך להפסיק. את הפסקת, ואת צריכה להודות לי על כך.
אבל כפי שכבר הזכרתי, את תביני את זה רק כשתתבגרי. את עוד
ילדה. את לא הבנת שכשאמרתי לך את זה, לא התכוונתי באמת לממש את
דברי. אבל כפי שהבנו את לא הבנת אותי נכון, ולכן התרשמת לרעה
שאני מעדיפה לוותר על החברות בינינו רק בגלל סיגריות. את כל כך
טעית. איך יכולת לחשוב לרגע אחד קטן שאני אזרוק את החברות
הארוכה שלנו לפח בשביל דבר כזה פעוט?! האמת שמאוד הפריע לי
שעישנת, אבל העיקרון היה שתפסיקי בשבילך, בשביל עצמך, כי ידעתי
שלהורים שלך פשוט לא אכפת. אבל לי אכפת ממך מאוד! בבית שלי
מאוד מקפידים על הדברים הקטנים האלה ואני צריכה להודות להוריי
שהם מונעים ממני לעשות את זה. אם לא הם אני הייתי מזמן מעשנת,
אבל אני מכבדת את בקשתם של ההורים שלי. למרות שאבא שלי עישן
ועדיין מעשן, כבר מגיל צעיר מאוד הוא נכנס לזה, ולא יכול לצאת
מזה. אבל נעזוב את הנושא הזה לרגע, מכיוון שיש לנו המון נושאים
אחרים לדון עליהם כעת.
בסופו של דבר תהיי חייבת לדבר איתי פנים מול פנים ולא רק דרך
מכתבים. אני יודעת שקשה לך להפתח ולהגיד מה את חושבת, שלא
תביני לא נכון, גם לי קשה, אבל כדי להצליח בחיים חייבים להתגבר
על הקושי הזה, וזה לא עניין כזה פשוט. לקח לי שנים להגיע למצב
שאני מסוגלת להגיד לאנשים דברים שמעולם לא חשבתי שיצאו מפי.
הרגשתי כל כך טוב עם עצמי כשהגעתי למצב הזה. הוצאתי הכל מליבי,
ירדה לי אבן מהלב.
רק שתדעי שאני כן אוהבת אותך ואני לא אומרת את זה סתם, כמוך,
כי את יודעת שאני לא משתמשת בביטוי הזה הרבה, אבל כשאני אומרת
אני מתכוונת לזה בכל ליבי. אני תמיד אוהב אותך ואני אף פעם לא
אשכח את החברות בינינו, אבל כעת ממש קשה לי גם לשכוח את העובדה
שפגעת בי אז אני לא חושבת שאני מסוגלת להיות לידך, להיות חברה
שלך, לפחות לא בתקופה הקרובה.
אז הנה לך מילות פרידה, ממני אלייך, עד לרגע שאני אוכל לשכוח
ולסלוח, נהניתי להיות חברתך בשנים אלו ואני בטוחה שגם את
נהנית, אז אל תשכחי אותי. אוהבת אותך תמיד.