וכל שנה אותי שואלים איך אני רואה את הקשר שלי איתך.
ואני רואה את קשרנו כקשר טרי המתפתח ביוזמתו של אחד אך ללא
הצלחה דועך.
אני עושה הכל למענך, ואתה משחק, בודק את אהבתי במשחקים ומבחנים
בין בני זוגות אוהבים, וכל תשוקתי אלייך גוברת, תשוקתי
לרוחניות לקבלה והבנה של דברים נסתרים-כמו אהבתך. גוברת תשוקתי
להבין אותך ומאיפה הצורך שלך לעביר אותי מבחנים. מי פגע בך
בעבר שהמילה שלי והמעשים שלי לא מספקים לך כדי לדעת את אהבתי
ואת אמוני בך? אך אני מאמינה במה שיש בנינו ולכן לא מפסיקה,
מנסה להגיע אלייך לפתוח אותך, לראות ולהרגיש את כל האהבה אשר
טמונה בתוכך.
אך אתה סגור בעצמך, לא מראה דבר, לא אהבה ולא הקשבה או הבנה.
אך עדיין מאמינה במה שיש בינינו למרות שאני רוצה לדעת שכל מה
שאני עושה הוא לא לשווא רק תתן לי סימן שאתה מקשיב, שאני לא
מדברת אלייך כמו אל קיר, בבקשה תראה משהו קצת רגש... משהו שאדע
שאני לא מדמיינת ומשלה את עצמי באהבתנו הגדולה.
ואני עדיין אוהבת אך זאת עוד אהבה נכזבת, זה לא יגיע לשום מקום
ולכן אין תכלית שנמשיך או יותר שנכון שאני אמשיך. עליי להתקדם
הלאה, בלעדייך למען עצמי. הרי אם אינך מראה דבר הלא זה סימן
שאותי אינך אוהב. ושלא תבין אותי לא נכון אני מפסיקה לעשות כל
דבר הקשור אלייך משום שזה רק מזכיר לי כמה שהאהבה שלי היא חד
צדדית- וזה כואב, כואב מדי, הרי אני רואה אותך אוהב ועוזר
לאחרים, אז כנראה שזה משהו נגדי... אני לא כמו האחרים, כנראה
איתך, חושבת שאני ראוייה להרגיש מכל טובך.