בהורוסקופ היה כתוב שמחר אני צריכה לדאוג לילדים שלי.
אין לי ילדים.
אבל בהורוסקופ כתוב, אז חייבים, אחרת יש קארמה רעה, ואז קורים
דברים מוזרים שעדיף להימנע מהם אם אפשר. אז צריך למצוא ילדים
לדאוג להם. לעשות כמה כאלה ייקח המון זמן, והם נשארים לתמיד.
אני צריכה איזה שני ילדים, לדאוג להם יום-יומיים, עד ההורוסקופ
הבא.
דבר ראשון צריך קפה כדי לחשוב כמו שצריך. קפה אגוזים. עם קצת
חלב. ועוגיות שוקולד.יש מלא ילדים, ראיתי הרבה מהם עושים רעש
בחוץ. בטוח אפשר לקחת כמה מהם ולדאוג להם.

הלכתי לשכנים. הם לא מוכנים לתת את הילדים שלהם, אפילו שזה רק
ליומיים ופה קרוב. הם לא כ"כ מכירים אותי. אם הייתי מבקשת סוכר
אז באמת בשמחה, אבל לילדים שלהם הם קשורים מאוד ולא סומכים על
זרים. האמת, ילדים מעצבנים, אבל ממש הייתי צריכה.

התקשרתי לאימא שלי, לשאול אותה אם היא יודעת איפה אפשר להשיג
ילדים, סה"כ יש לה ארבעה. אחת הטעויות הגדולות ביותר שעשיתי
בחיים שלי. זה הוביל לנאום שלם של "כשאני הייתי בגילך... מתי
תתחתני? למה את וגיא נפרדתם? מי ידאג לך כשתהיי זקנה?" זה תמיד
עושה לי טוב בלב לדעת שההורים שלי עשו אותי כדי שאני אדאג להם.
זה ממש נותן לי תקווה לחיים.

דפי זהב פירסמו פעם ששם אפשר למצוא כל מה שמחפשים אז חיפשתי
ילדים. אין שם. שקר בפרסום.
בקיצור, צריך לדאוג לילדים בלי ילדים ממשיים.
אז התחלתי לדאוג. לילדים בכל העולם. נכנסתי לאתרים באינטרנט,
חתמתי על עצומות נגד פיטורי מורים, נגד רעב כללי, נגד השפעת
הפקיסטנית ונגד השפעות הויאגרה על מערכת העיכול של ילדים
שנולדו כתוצאה מכשל פסיכוסומטי.
האמת? הרגשתי שממש תרמתי לאוכלוסיית הילדים בעולם.

אז הלכתי לישון.
היה לי איזה חלום מוזר, על משאית שרודפת אחרי חתולים סיאמיים
ענקים. יובל היה יכול להגיד לי את משנתו של סוקרטס על חתולים
סיאמיים, אבל יובל חולה ואין לו כוח וחוץ מזה, אני עדיין
ישנה.

אחרי יומיים שוב מתפרסם הורוסקופ. אני צריכה להיזהר כשמישהו
אחר נוהג. זה שינוי מרענן, כי בד"כ כשאני נוהגת אחרים צריכים
להיזהר.
הבעיה היא שאני בת"א וצריכה לחזור לצפון עם רותי. היא נוהגת כי
זה האוטו שלה ואין ביטוח.
אני מבקשת שתזהר והיא אומרת שאין בעיה, כי בעצם ההורוסקופים לא
חופפים, כלומר, בהורוסקופ שלה לא כתוב כלום על תאונות וכאלה,
אז אני מכוסה. מזל שהיא לא מזל קשת.
אז נוסעים. חוץ מכמעט תאונה בצומת פורדיס הכל בסדר. אין שום
בעיות ומגיעים הביתה בשלום.

אני מתחילה לחשוב שאולי ההורוסקופ זה שטויות ואי אפשר להאמין
בזה. זה קצת דופק השקפת עולם, אבל שום דבר שאי אפשר לסדר. אני
זוכרת שגיליתי ששלגיה לא אמיתית. זו מין הרגשה שכל העולם עבד
עליך כל החיים ואתה מאבד אמון בבני אדם. עד כדי כך.
אני נכנסת לאינטרנט לבדוק את חשבון הבנק. אני מבינה שמשהו לא
בסדר כשאני רואה את המינוס אחרי שהובטח לי מפורשות בהורוסקופ
רווחה כלכלית. אולי זה קשור לזה שאני לא עובדת, אבל הם
הבטיחו.
יש פה בסיס לתביעה.
אני מתקשרת ל-144, מבררת את המספר של האסטרולוג. אחרי זה אני
מתקשרת למספר שנתנו לי.
הגעתי למשרד ממשלתי. לא מבינה מה הקשר. מה לממשלה עם ההורוסקופ
שלי?
הפקידה מתחמקת. אני מרגישה שהיא לא רוצה לענות לי. היא נותנת
תירוץ עלוב על טעות במספר. אני מתקשרת ושוב מגיעה אליה. אחרי
חקירה של 14 דקות היא נשברת. הם כותבים את ההורוסקופ. כי גם
ככה המצב חרא וצריך לתת תקווה לאנשים. היא מבקשת שאני לא אגלה.
זה יגרום הרבה צער להרבה אנשים. ואני לא רוצה את זה על
אחריותי. ואני לא רוצה שההם מלמעלה יכנסו לתמונה. באמת שלא.
אז שתקתי. ולא סיפרתי. לאף אחד. עכשיו נחסך לי זמן בבוקר וכאב
לב בערב. החיים יפים. מחר אני הולכת לקנות בגדים. סתם כי
קיבלתי תלוש לזארה.