אפשר להגיד שהכל התחיל בגלל כוס מיץ אבל גם אפשר להגיד שהכל
התחיל בגלל הבקתה, לא משנה זה יותר בגלל הכוס מיץ.
אני ודן החלטנו לבנות ביקתה, מגניבה כזאת שכולם יהיו בה והיא
תהיה רק שלנו, אפילו מצאנו מקום וגם יכלנו לגנוב חשמל מהבניין
הקרוב כי הבקתה היתה אמורה להיות בשדה.
לא משנה בקיצור לא מצאנו לנו חומרים, ולא היה לנו כסף לקנות,
אז הלכנו והקמנו דוכן עם קפה, עוגות ומיץ בקניון החדש.
אז איך שאנחנו מקימים את הדוכן כבר אנשים לא קונים, כאילו עוד
לא יצא לנו שם, אבל כבר אנשים רואים שהדוכן שלנו מורכב משולחן
וכבר לא באים, כאילו מה זה משנה ממה הדוכן מורכב?
מה שמשנה זה מה שמוכרים בו, לא?
בקיצור סוף סוף באים אלינו קונים ואנחנו מאושרים עד השמים
למרות שיש לנו בינתיים רק עשרים שקל שזה מחיר הפסד לעומת הכסף
שבו קנינו את המצרכים.
בקיצור אנחנו יושבים בדוכן שלנו כל היום ולקראת סוף היום מי
מגיע?
לא תנחשו, זה אורי, הערס של השכבה הוא בא ככה אם כל החברים שלו
כמו איזה גבר, ודבר ראשון קולט את הדוכן שלנו, לא שבלטנו או
משהו, אבל הוא קלט אותנו. ברור שלא היה עליו כסף, אבל הוא רצה
אוכל אז הוא בא לנו לדוכן ואומר לי "ערן גבר תביא קצת עוגה"
"עזוב עזוב" עניתי לו "אנחנו צרכים את זה", איך שהוא שומע את
זה האגו שלו צעק "איה!!!!" אז הוא החליט להראות גבר מול החברים
שלו ואמר לי "ערן נו תביא עוגה, אני יתפוס אותך בבית הספר אני
יכפכף אותך", האמנתי לו, אבל לא הייתי מוכן לוותר אני לא נותן
לו עוגה. דן בדיוק חזר וראה את אורי וישר קלט מה הולך פה.
דן נכנס מהר לפעולה ואמר "אתה לא מקבל כלום תעוף מפה!" אוי
איזה טעות אנוש, אורי וחבריו היו המומים מהאומץ אבל עדיין לא
וויתרו, "תגיד אתה רוצה סימן יפה של יד על הפנים?" שאל אורי את
דן, "לא תודה אבל אם רצית לעשות החלפות אני יכול לתת לך את שלי
וזהו" ענה אורי, זהו זה היה יותר מידי גם הוא לא קיבל את מה
שהוא רוצה ליד החברים שלו, גם נתקל בהתנגדות וגם צחקו עליו
והתחכמו לו. אני ראיתי שדן ואורי והחברים שלו כבר מוכנים, אז
הייתי חייב לעצור את זה "טוב טוב קח כוס מיץ ולך מפה", ילד חכם
ענה אורי, אבל לא, דן חייב להרוס "החרא הזה לא מקבל מפה שום
כוס מיץ!!!!!!!!" ראיתי את הוריד במצח של דן כמעט נקרע, ידעתי
כבר מה הולך לקרות, מכות התעופפו, יותר לכיוון שלנו ותוך כמה
שניות מצאנו את עצמנו שוכבים על הריצפה מיללים, אחרי זה ראיתי
את המאבטחים תופסים את אורי ושו'ת, וגם אותנו, וחשבתי לעצמי
שללכת מכות בתוך הקניון זה לא דבר חכם במיוחד,איבדתי את
ההכרה.

כשהתעוררתי ישבתי בתוך תא מעצר ולידי דן הבנתי מה קרה, "אוף"
אמרתי מטושטש "לא יכולת לתת לו את הכוס מיץ הזאת?" "לא" הוא
ענה "זה עניין של עיקרון", ברקע שמעתי את אמא בוכה בחדר של
הסוה. הכל כמובן בגלל הכוס מיץ.