בוא, אני מחכה לך
תציל אותי מארבע קירות של שגרה ובדידות
שלוחצים לי על קנה הנשימה.
תעיר אותי, תסעיר אותי
תגרום לי להתאהב בך בבת אחת
ולהפסיק להקשיב לקולו הממורמר של ההגיון.
עדיף לי להיות מאושרת מלהיות חכמה.


בוא, אני מחכה לך
תציל אותי, תחיה אותי
קלף אלף שכבות אבק מאובקות מליבי
המאיים להתפוצץ מריקנות כל רגע.
אני עצום את עיני ואראה בך אביר על סוס לבן
וצלצולי הפעמונים ושקר אהבתך
יחפו על האמת הנבוכה הנשקפת מעינייך.
עדיף לי להיות איתך מלהיות על עצמי.


בוא, אני מחכה לך
תציל אותי מניסיון העבר.
בורידים שלי זורמים געגועים
הדמעות שלי צורבות מאיבה וכעס
כלפי עצמי
אם תראה לי שאתה אוהב אותי, אולי גם אני אצליח
אולי סוף סוף אסלח לעצמי על מה שהיה.
עדיף לי לחיות באשליות מלחיות זכרונות.


בוא, אני מחכה לך
תנסה להציל אותי ואז תעזוב הכל בפתאומיות
תן לכל התקוות שלי להתרסק, ללב שלי להשבר
תגיד שזה נגמר ותשאיר אותי עם טעם מר ורצון לעוד.
תטיח בי אגרוף של מציאות, תפנה אליי אצבע מאשימה
תטביע אותי בברכה של שנאה עצמית שאפנה כלפייך.
זה בסדר, כולכם אותו הדבר
ועדיף לי שיכאב לי כשאני לבד, מאשר שיכאב לי כשאנחנו ביחד.


לך, אני לא צריכה אותך
הגיע הזמן שאלמד להציל את עצמי.



ולא, בדרך כלל אני ממש לא ככה