ברגע זה,
אלוהים, הים ואני שוכנים יחד
ונדמה לי שמרגישים טוב זה עם זה.
הגלים רוחשים להם קלות, ים סוף שקט
ברקע - מוסיקה ישראלית...
מישהו שר "הכי יפה בעולם..." וזו לא אני
והאמת היא שאמת זו אינה נוראה כל כך ... כיום...
והרעש המקסים ממש,הוא זה בין שיר לשיר -
רעש השקט,
רחש הגלים הנקי.
עושה לי לבכות.
ואני לא עצובה.
דמעות של התרגשות.
דמעות של נקיון.
התאהב בי כלב עם פרווה מדובללת
ממליחות הים
מאושר.
הראות נהדרת.
רואים את ארובות ירדן,
הבתים של עקבה,
...ואני פה
במגדלור.
במגדלור הפרטי של חיי.
ניצבת במרומי המגדלור
ושולחת אלומת אור חזקה
ושולחת מבט נוקב ממעל
על כל היבט של חיי.
על גופי הצעיר,
על פני אשר השנים נותנות בהן אותותיהן,
על שערי שלאט לאט , זרוקות בו שערות שיבה
,על נפשי המורכבת,
מסובכת, מבולבלת,
בהירה , נוקבת,
מודעת , לא מודעת,
יודעת , לא יודעת,
שקופה, אטומה ,
רוגשת, סוערת
ושולחת מבט על רגשותי ,חיי ,
מזיינת , לא מזיינת,
מתמסרת, מתחסדת,
פותחת סוגרת את רגלי
פותחת סוגרת את לבי,
פותחת סוגרת את פי
בולעת , אומרת....
ושם ממרומי המגדלור,
נדמה לי שאין זה די גבוה
לבחון את מקומי ביקום.
האם התכלית היא הקיום?
האם הקיום הוא היעוד?
האם היעוד הוא החשוב?
איני יודעת...
זקוקה לזריקת החיות הזו של
אהבת גבר לאשה.
התאהב בי כלב...
לא התאהב בי גבר תכול עיניים ושחור שער...
מכוער...
מחכה שיתקשר אלי...
אבל נדמה שזה נגמר והתמוסס ביננו לפני שהחל.
כלב....גבר , גבר.....כלב
מרגישה מסוכן....
מרגישה....לילה.
רוצה לראות במים את כל הצבעים
משורבטים בתנועות גדולות,
עגולות,
חושניות,
פסטליות,
פסיכודליות,
פסיכיות,
מוטרפות,
מנותקות
מהמציאות המסודרת הזו
מהחוקיות הברורה כל כך
מהתבניות הכולאות
מהמתכונת הצפויה...
מלהרגיש.......יום.
ובין יום לבין לילה
ישנו "בין הערביים"
ישנו ה"עכשיו"
ישנו ה"אני"
בעקבה החלו להדליק אורות רחוב... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.