אני אתחיל בזה שאני אומר שאני מצטערת , לא התכוונתי לשקר לך ,
את אומרת שבגדתי בך , אני טוענת שזאת לא נקראת בגידה, אמרת
שזאת בגידה באמון, אולי את צודקת , אבל זה שאת צודקת לא עוזר
לשתינו , אני לא יודעת אם את תסלחי לי על זה, אני יודעת שקשה
לך לסלוח לי, ואני מבינה אותך מצד אחד, כי זה דבר שקשה לסלוח
עליו, וזה לא שעשיתי דבר כל כך נורא, מבחינתך זה נורא מאוד.
אמרתי לך שאני לא מתכתבת עם אנשים חדשים באינטרנט, וכן
התכתבתי, רק עם מעטים, וזה היה סתם, לא בשביל סיבה מסוימת.
ולא, לא נתתי להם את הטלפון שלי, אמרתי לך פעם אחרונה שנתתי את
המספר טלפון שלי למישהי הייתה במפגש פורום שהיה לפני שהכרתי
אותך, ואת האחרונה שנתתי לה את הטלפון שלי.
אני באמת מצטערת, וכמו שאמרת האינטרנט הוא זה שהפגיש בינינו
והוא גם זה שהרס הכל. ואת צודקת. אמרתי לך שאני מוכנה לעשות
הכל כדי לתקן את המצב, אמרת לי שאני לא יכולה לתקן את המצב.
ביקשתי שתתני לי עוד הזדמנות, אחרונה , אמרת לי שתתני לי, אבל
אין לך אמון בי, לא תבטחי בי ואת לא תאמיני למה שאני אגיד לך,
שוב אני מבינה אותך. אבל מה זה שווה אם נהיה ביחד ואת לא תבטחי
בי ולא תאמיני לשום מילה שלי? אני בוטחת בך! אמרת לי לא לבטוח
באף אחד, אפילו לא בך , שאלת אותי אם אני בטוחה שלא עשית שום
דבר עם הבוסית שלך, אמרתי לך שאני בטוחה ואני סומכת עליך, אמרת
לי לא להיות בטוחה כל כך, אני חושבת שאמרת את זה בכוונה ולא כי
באמת עשית איתה משהו, אני מכירה אותך מספיק טוב בשביל להבין את
זה.

אין לך מושג כמה אני מעריכה אותך, ואני מבינה כמה את אוהבת
אותי, ולמה? כי אתמול אחרי שאת דיברת ואני הקשבתי, פה ושם
אמרתי כמה מילים, לא יכולתי להגיד כלום מרוב בושה, מרוב עצב
שעשיתי לך דבר כזה, שהרס את כל האמון שהיה לך בי, את עוד דאגת
לי, אמרת לי שאת לא מנתקת עד שאני לא אצא מזה, שמעת בקול שלי
שהייתי עצובה,
ואני יודעת שאת לא אוהבת שאני עצובה, ושאת דואגת לי שאני לא
אהיה עצובה , אז נשארת איתי על הקו עד שבערך יצאתי מזה, אמרנו
לילה טוב, ביי וניתקנו...
בבוקר שלחתי לך הודעת בוקר טוב, החזרת לי גם בוקר טוב וזהו...

ואני יודעת שזה לא עוזר כל מה שאני אומרת עכשיו, אבל
אני אוהבת אותך!!!
ואני מצטערת, כל כך מצטערת שאין לך מושג...