השביל החנוק מפרפר בגופך, נשלח בפקודה בלתי רצונית מהמוח שלך
אל זרם דמעה מלוחה שמורגשת בקנה נשמת אפך. היא מחליטה לעבור
בעיניך כדי לפרוץ החוצה ומתחרטת, נעצרת בקרנית העין ומתמוססת
רגע לפני יציאתה למסלול על הלחי שלך. נקטפה בדמי ימיה, טרם
יצאה לעולם והצטרפה לשאר חברותיה הדמעות שמחכות לה, כדי שתעשה
את כל הדברים שדמעות כמוה נוהגות לעשות בגילה. אולי תפתח לעצמה
עוד חלון הזדמנויות, אולי תסגור. אולי תחבק חיבוק אוהב, ואולי
סתם תברך לשלום. אולי תקים משפחת דמעות, או שאולי תתאדה לשמיים
ותשכון שם לעד.

והצינה הקלה שיורדת על עירך מעציבה אותך ושולחת רוחות אופל ודם
מכבים אל הבמה והקהל. והנה הבזק שלך, של מי שהיית-תמונתך
מופיעה שם לחמש שניות. אמא ואבא זוכרים את חמש שעות הצירים
לפני שנשמת את נשימתך הראשונה, ואתה כחמש שניות.
חבריך הטובים זוכרים איך בכית על כתפם ימים על גבי לילות,
נזכרים בשעותיך היפות ובדקות תהילת העולם, ואתה-כל כולך. חמש
שניות. לא מאית השנייה יותר. חיים שלמים לתוך כמה פריימים של
סרט עומד במקום.

לפתע זעקת מן השמיים אל בימת ביתך, בדיוק באמצע "אל מלא
רחמים", שסולסל בכאב על ידי הרב. כולם עמדו ושתקו, וצעקתך
האילמת מבקשת עוד קצת זמן. אלוהים ממש ליד, אבל הוא כבר מזמן
לא שומע, וגשם דמעות משמיים זועק עם כל טיפה שנופלת על מצחנו
אותיות- אותיות ומילים- מילים מתוך בקשתך. טיפותיך הנשלחות
משמיים ממיסות אותנו כאן למטה ואנו זועקים בשמך: "עוד זמן, תנו
לו עוד זמן!". אם לא עוד כמה דקות של נשיקה עם אהובתך, אז עוד
עשרים דקות בהפסקה בבית ספר עם החבר'ה.
אם לא בבית הספר עם החבר'ה אז עוד כמה ימים עם אמא ואבא-כדי
שידעו כמה באמת אתה אוהב אותם. אם לא עם אימא ואבא אז עוד מסדר
בוקר אחרון עם הפלוגה שלך. אם לא מסדר בוקר אחרון אז עוד זמן
בקרב. אם לא עוד זמן בקרב-אז עוד כמה שניות בקלטת הווידיאו.
כדי שתמונתך לא תיעלם ממסך עינינו לעד, ושאף דמעה חנוקה לא
תטשטש את המבט בעינינו.

שלך לעד, על כל כולך, ועל כל חמש שניותך.




הים הוא כחול ובתוכו רסיסים
שהזמן מאיים אותם להעלים
אתה זוכר איך עברנו חופים וצדפים
ולמראה הרגיל קופאים אדישים

קטן כגדול הזמן סוגר
וזמן התהילה על פרחיו לא שומר
נקודות קטנות היינו נקודות קטנות נהיה
ילדים מתנדנדים ובידם רובה

דממת הגן עלינו תשקע
ועשן המשואה ישלח זעקה
ישלח אזהרה לשומר הפרחים
הנשמרים בחום התום הזוהר

תן לרגש לבעור,
אל תמנע מהשיר לעבור.
רק עוד מלחמה אחת ודי,
ננבול.


יום הזיכרון תשס"ג.