היה הייתה נסיכה יפה
שיום אחד קצה בארמונה המגונן
ורצתה ללמוד על אנשי העולם
אז היא הורידה את הנזר מראשה
לבשה את בגדי משרתה
ויצאה להסתובב בין האנשים הפשוטים

תחילה הגיעה הנסיכה לכפר
אנשי הכפר לימדו אותה על מהותו של חום אנושי,
מהי כנות ומהם לבבות פתוחים ומחייכים
אך כשגילו האנשים שזוהי נסיכה אמיתית החיה ביניהם
לימדוה על חנפנות לשמה, צביעות ולבבות החפצים בכבוד שלא
הרוויחו
הנסיכה לא התעכבה  עוד בכפר ויצאה לדרכה החדשה לכיוון העיר
הגדולה

בדרכים שמובילות לעיר הגדולה היא פגשה חבורה של שודדים נועזים
שגונבים רק מהעשירים
אלו לימדו אותה על אומץ, טוהר המחשבה, אידיאלים נעלים וכנות
כל אותם הערכים שקיימים רק בין גנבים עניים אך עשירים
בפנימיותם.
אך ביום בו הם גילו שהיא נסיכה אמיתית האומץ הפך למורך לב.
טוהר המחשבה והאידיאלים הנעלים לקנאה.
והכנות ליריבות איומה.
מיד נטשה הנסיכה את השודדים המסוכסכים ופנתה לעיר הגדולה.

כשהגיע לעיר הבחינה מיידית בשינוי , האנשים היו מגוונים ושונים
ביותר, כל אחד בדרכו שלו.

בעיר היא נתקלה בכל סוגי האנשים:
אנשים קטנים, גדולים, גבוהים, נמוכים, אידיאליסטים רעבים,
רודנים עשירים, פקידים אפורים, גנבים ופחדנים.
היא הכירה את אלו הנשלטים בידי הזמן, ואלו הנשלטים בידי
אחרים.
את אותם האנשים הסוגדים ליופי, והאנשים הסוגדים לעוצמה
ולשלטון
אנשים החולמים על שינוי, ואנשים החולמים על כסף , וגם לא מעט
אנשים החולמים על עצמם
את הנגררים, ואת המובילים היא פגשה
את המכורים , ואת הנדכאים בכולם היא נתקלה, אך איש מהם לא היה
מאושר

בייאושה פנתה הנסיכה להתבודד ביער ושם היא פגשה רוכל זקן הנודד
מעיר לעיר ומציע את סחורתו.
"הכיצד ייתכן?!" שאלה אותו
"ראיתי את כל אנשי העולם לכל אחד מהם חלום משלו,
לכל אחד את האמונה והשאיפה שלו,
לכל אחד דרך שונה
אך מדוע אף אחד מהם אינו מאושר?" תהתה
הרוכל הביט בה בחיוך מבין וענה:
"אין אושר בשעבוד. ראית הרבה אנשים אך לא הבנת אותם לעומקם,
הקשיבי עתה לאיש זקן.
כל אחד מהאנשים שראיתי הונע בידי חלום זה או אחר,
חלק בידי תאוותם לכוח, אחרים בחמדנותם לבצע, משוררים ומהפכנים
אומללים נפלו קורבן לאמונה בערכים שלא קיימים ואחרים בידי
התאוות והתמכרויות הפרטיות שלהם.
כולם הם אסירים לחלומות וההזיות שבחרו איש ,איש לעצמו אך הזיות
וחלומות כשמם הם, הם אינם קיימים במציאות.
להיות מאושר זה להיות חופשי, וחופש זה משהו שבא מבפנים , אתה
לא יכול לקנות אותו, לא לגנוב אותו וגם לא להרוויח אותו שם
בחוץ.
"אז אין אושר לעולם?" תלתה הנסיכה זוג עיניים גדולות ונוגות
בזקן
"יש קצת אושר לפעמים, חביבה אך הוא אף פעם לא נשאר מספיק זמן
בסביבה בשביל ליהנות ממנו באמת"
"ואין שום דרך לכפות עליו להישאר?!" שאלה הנסיכה עם שמץ של
תקווה עוד בליבה.
"את יכולה ללמוד להעריך את הרגעים הקטנים ולצפות לשובם או
להשתחרר מהשעבוד לחלומות וההזיות"
עיניי הנסיכה שבו לקרון
"ואיך אני משתחררת מהשעבוד?"
"התפיסה היא מציאות, את פשוט צריכה להשתחרר מהתפיסה"
"ואת זה איך אני עושה, אישי יקרי?"
"זה פשוט מכל וכל: את מתה"
הרוכל הזקן חייך וקד לנסיכה לשלום.
אז חזר בשלוות נפש לעגלתו, ושב להציע סחורתו...