[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מגדל גבוה נישא מעל אוקיינוסים של בטון. אני רואה אותו, ממש
רואה אותו. לילה כבר אין כוכבים, העשן מסתיר את כולם, הכל מואר
למטה.
יש לי עציץ קטן בחלון הוא גדל בכל יום אני מאמין למרות שאיני
שם לב להבדל.

הלכתי היום לעבודה, ואני די משוכנע שזה סופי, אין יותר שפה.
נכון שלאחרונה היו הרבה אי הבנות, אבל אנשים כבר בכלל לא
מבינים.
אני רואה אותם פוסעים אלי, במילים מרוסקות משפות נשכחות מבקשים
משהו, מושיטים ידיהם הפצועות, מביטים בפחד ופיהם המעונים,
מחרחרים: "תושיע אותנו".
כבר ממזמן איני מדבר, רק כותב. אני מוציא דף ועט, רושם להם
מספר מילים, מנסה לתקשר אתם. כאשר הם נוכחים לדעת שאני יודע
לכתוב, העניים שלהם ניצתות בקנאה התחנונים הופכים במהרה לכעס,
צמאי דם הם מתקרבים אלי, הם תופסים אותי, ומכים אותי.





כוכב כהה מתנוסס בשמיים. אני מביט בפלא הנדיר בהערצה. הם
ברחובות יורים לעברו.  כל כך הרבה ערפיח, שהם שכחו מראהו של
כוכב. כיצד הוא מעז בכלל להציץ עליהם? העיר רועמת, עד שהכוכב
מתכסה שוב בערפיח.

אני קצת יותר קטן היום, קצת חבול, מרוסק, אבל טיפה יותר נמוך,
לא משהו רציני אולי סנטימטר או סנטימטר וחצי, קשה לדעת בברור.
אני כועס על עצמי שכתבתי, איך יכולתי להיות כל כך טיפש? אני
הולך פעם נוספת אל העבודה, לא שוכח להשקות את העציץ, שיגדל..
בעבודה, הם באים אלי, מבקשים ספרים, מתחננים ממש כאילו  הם
כמהים לידע, איני רוצה לתת להם. במילא אינם מסוגלים לקרוא, אני
חושב לעצמי. אך אין בכוחי לעצור אותם, הם גדולים מידי. אני
מוכן להישבע שפעם הייתי גדול כמוהם אם לא יותר, קטונתי.
יורד שלג בחוץ, והם שורפים את הספרים על מנת להתחמם.





מגדל גבוה מתרומם מעל אוקיינוסים של בטון, אני רואה אותו, ממש
רואה אותו. קומה חדשה נוספה היום למגדל וכעת הוא מגיע לשמיים.


אני משקה את הצמח שלי, כדי שיגדל והולך לעבודה. עכשיו כשנעלמו
הספרים, אין לי כל כך עבודה אבל אני ממשיך כרגיל. אף אחד לא
פיטר אותי, ואני צריך את הכסף.
שלג מזוהם נערם ברחובות, והעיר מתמלאת צעקות אימה, רציחות
ומעשים מבעיתים אחרים.
אני קצת יותר קטן היום, אני חושב. מטר ומשהו, אני כה קטן שאני
מתקשה לשבת על הכיסא.
הם מביטים בי חסרי פנים וידיהם מגואלות בדם, קוקוריקו צורחים
בעונג, ומתקרבים אין יותר ילדים בעולם הם מחרחרים בקול בלתי
מובן וצוחקים, מתענגים על הדם.





מגדל נישא גבוה מעל אוקיינוסים של בטון, אני רואה אותו, ממש
רואה אותו. קומה חדשה נוספה היום למגדל וכעת הוא מגיע אל
הכוכבים.

לפני שאני הולך לעבודה אני משקה את הצמח שלי, אולי הוא גדל עם
הזמן, אני לא יודע.
היום בעבודה הם פוצצו את השמש. נעמדו על המגדל ונעצו בשמש
מחטים עד שהיא התפוצצה. כעסתי מאוד כאשר הם פוצצו את השמש אבל
לא עצרתי בעדם. יש לי מחויבות למדפים ולספרים שאינם וגם אם לא
הייתה לי מחויבות אני קטן מידי.





איני רואה דבר כעת שאין שמש.

המשכורת ממשיכה להגיע ואני משקה את העץ.  הוא מטונף מזיהום,
בטח יבול עכשיו כשלקחו את השמש אני מתעצב, נקשרתי איליו
מסתבר.
אני הולך לעבודה, הם נכנסים, איני אומר דבר, נעשיתי קטן יותר
היום. הם נגשים אלי, מבקשים בנימוס את המחשבה שלי.  אני נותן
להם אותה, איני יכול להתנגד, הם גדולים ממני.

אני מגיע הביתה כל מה שעובר לי בראש זה קוקוריקו קוקוריקו
קוקוריקו, הצמח שלי משגשג  בלי השמש וכעת הוא מטפס על המגדל
בקצה השני של העיר, אני קטן עוד יותר היום.
גם היום הלכתי לעבודה, כשהם הגיעו הם לא ראו אותי, הם היו
רוחות, מתים כולם קיוויתי.
אני חוזר הביתה משקה  את העץ, הוא מתפשט על כל העולם כבר.
אני כה קטן, מחר הם באים אבל אני לא שם.








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
להיות חולה זה
כמו כוס אמק
נשבר הזין
מהסדרהסלוגן
הזו!


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/5/01 9:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיל אינציגר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה