בהשראת הספר "שרמן בחורף"

עוצמת עיניי חזק -
לא רוצה לראות.
סותמת אוזניי חזק -
לא רוצה לשמוע.

מדמיינת פרחים
וציפורים מצייצות
רק לא לשמוע!
רק לא לראות!!

אני רוצה שהוא יפסיק!
תעזוב אותה כבר!
מתחננת לאלוהים שיעצור אותו
מפחדת שיגיע התור שלי

פותחת את עיניי
ורואה את הזוועות
אני מתחילה לבעוט
מתחילה לצעוק!

הוא מעיף אותי לריצפה
וממשיך
מכאיב לה,
משפיל אותה.
רוצח את הנפש שלה,
את תמימותה!

ואני כואבת,
עצובה,
רוצה שיעזוב אותה
ורק בוכה.

אני יודעת שתורי קרב
אני מרגישה את זה
בכל עצמותיי.
אני פוחדת כל כך
וליבי דופק בחוזקה!
אלוהים!
קח אותי מכאן...
בבקשה!!

הוא קם ממנה עכשיו
הוא מתקרב אליי !
גופו העצום
מסתיר את טיפת האור שיש בחדר.
הוא מחזיק את ידיי בחוזקה
עם ידו המפחידה.
מפשיט וקורע את בגדיי בכח!
הוא מכאיב לי...
הוא מכאיב לי!!!
דייייייייי!!!!!

אחותי שוכבת עירומה
על הריצפה הקרה -
בוכה,
כואבת.
ואני -
נופלת..
לתוך בור שחור,
בור עמוק,
בור של כאב והשפלה.

אני לא יכולה
לזוז,
לברוח..
והוא מכאיב לי...
כואב לי!!!
אלוהים...!!!!

נוזל סמיך.
נכנס לתוכי.
פורץ חומותיי
מאיים עליי.
משפיל אותי
הורס אותי.

הוא מצמיד סכין לגרוני
אומר לי שאם אספר
הוא יתפוס אותי
הוא יהרוג אותי!

אבא, תפסיק להכאיב לי!
אבא, תפסיק!!
אבא, כואב לי!
אבא, כואב!!

ואמא -
עומדת מאחורי הדלת..
שומעת הכל,
בוכה,
עצובה,
אך לא יכולה להגיד מילה,
כי יודעת היא שאם תדבר -
ירצח הוא אותה...!

פוחדת בלילה....
תמיד פוחדת.
כואב לי בלילה...
תמיד כואב.
בוכה בלילה...
תמיד בוכה.

אבא אני שונאת אותך!!!!!

אז אמא,
בגלל זה עשיתי את זה,
בגלל זה -
לקחתי את האקדח של אבא
יריתי באחותי
ובי.
בגלל השתיקה שלך!!
בגלל הכאב שלנו..
בגלל התינוק שנמצא בתוכי...
והוא לא שם מרצוני!

בגללך אבא,
בגללך אמא...
היום אנחנו מתות..
שתיי הבנות "האהובות".

מהיום אמא,
תסבלי כמו שסבלתי
תכאבי כמו שכאבתי
תשנאי כמו ששנאתי
ותמותי כמו שמתתי
כי עכשיו -
התור שלך הגיע.


               להתראות,
                   בעולם הבא.
              מקווה שלעולם לא ארגיש שוב
                 את גופו של אבא...
                   מעליי.
                     בתוכי.
                     
                   
                             רוצח אותי.