בייאושה קראה לו בוקר
לא כאן בצהוב הזה
בין הבתים האפורים חמדה אותו
זייפה קלרינט וטרומבון בדרך אליו.
בייסוריה קראה לו מותק
לא טעמו הוא זה כי אם חריף
מפולפל. בין חלומות למציאות
חיכתה לו, יפזר בה תבלינים.
בטפטופיה קראה לו שקט
לא רצתה שילחש, רק יזמר
יצעק שמה בקרן רחוב,
בקול חזק של גבריות.
בקינתה קראה לו נפש
לא גופו כאן ולא ראשו
רק היא, והוא, והם,
יצמצמו מרווחים בין אבן לאבן.
יכולתי רק להביט מהצד.
לקרוא להם נצח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.