מעשה בילד מוזר, לא יפה ולא מכוער. ילד מוזר עם גיבנת נוראית
שנראתה כמן דבשות של גמל.
אותו הילד היה מאוד אומלל. כל הילדים בבית הספר צחקו עליו
וקראו לו יצור מוזר. הילד היה מאוד מאוד עצוב. לא היה לו אף לא
חבר אחד, לא היה לך אף אחד שידבר איתו, ישחק איתו או יעשה כל
דבר אחר איתו.
כל יום אחרי בית ספר הילד היה חוזר הביתה ומהר מהר נכנס לחדרו.
מסתגר שם שעות ורק בוכה ובוכה.
הילד שנא את עצמו! שנא את חייו! שנא את כל הילדים בבית הספר
ובעיקר שנא את הדבר המכוער שיש לו על הגב.
בכל יום שעבר הדבר המוזר שהיה לילד על הגב התחיל לגדול. הילד
כבר ממש לא ידע מה לעשות עם עצמו, הוא פשוט השתגע!
לילה אחד חלם הילד חלום. הוא חלם שדמות שופעת אור וחיוכים,
לבושה לבן מדברת אליו. הדמות אמרה לו שלא ידאג ובעיקר שלא ישנא
את הדבר המוזר על הגב שלו. הדמות גם הבטיחה לו שיום אחד הוא כל
כך ישמח שיש לו את הדבר המוזר הזה. היא נשבעה לו.
כשהילד התעורר הכל חזר להיות אותו דבר, הילדים המשיכו להציק
ולצחוק עליו, הוא המשיך לשנוא את עצמו ולשבור מראות והדבר
המוזר על גבו המשיך לגדול...
יום אחד בבית הספר, כמה שנים מאוחר יותר, כאשר הדבר המוזר על
גבו היה ממש ענק כבר, הילד ישב לו בכיתה ולפתע הרגיש כאבים ממש
חזקים בגבו, הוא לא ידע מה קורה לו, אבל הרגיש כאב כל כך חזק.
פתאום שערו נצבע בצהוב, עיניו נצבעו בכחול של ים.
ולפתע בלי אזהרה מוקדמת... צמחו להם מגבו שתיי כנפיים מדהימות,
ענקיות! כל הבנים בכיתה קינאו בו, כל הבנות בכיתה רצו בקירבתו.
והוא בשלו - פרש כנפיים ועף למקום אחר, מקום טוב יותר, מקום של
מלאכים, מקום משלו.