ניגשת לכתוב. אחת עם מחשבות.
והלב שלי, שלא מזמן עוד רקד.
הוא עצר את הכאב ורץ חזרה אלינו.
תגיד לי למה אתה עושה לי את זה?!
עדיין שלך אם תדע איך לקחת ולחבק אותי חזק.
געגוע עמוק ללטיפה שלך, בלי שאבקש.
לנשיקה שלך, בלי שארגיש רע.
לטלפון ממך, מבלי שתצטרך.
למבט שלך, מבלי שתתלבט.
לנוכחות שלך, בלי שארגיש שזה תיכף ונגמר.
אליך, בלי שאפחד שלא תאהב אותי מחר.
המבט הזה שגרם לי לאהוב אותך כל יום מחדש,
אותו חיוך קטן ומבוייש, כמו מלאך.
אוהבת אותך כל כך שזה כואב, שאני לא יכולה להסיר ממך את המבט
שלי,
ואתה עם עיניים טובות, בורח ממני.
לא נותן מעצמך כמו פעם, כמו שרק אהבנו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.