סוף מסיבה. מוזיקה להיטית ברקע. גרשון חתן השמחה נפרד מאחרוני
האורחים.
ברנש (מביא צ'פחה): אחלה מסיבה!
בחורה (נושקת לגרשון על הלחי): מזל טוב גרשון.
גרשון סוגר את הדלת.
זוג ההורים עומד בצד השני של החדר
אמא: אולי עכשיו נספר לו?
אבא: עכשיו זה לא הזמן המתאים.
אמא: אף פעם זה לא יהיה הזמן המתאים.
קוראים לו לשבת על הספה, הוא מתיישב ביניהם.
אמא: חמודי, יש לנו משהו לספר לך.
אבא (נאנח קלות): בן, נכון תמיד אמרנו לך שקיבלת את העיניים של
אמא שלך?
אמא: אז בן, אנחנו מודים, שיקרנו.
אבא: אתה מאומץ.
גרשון (המום, מביט בשני הוריו): אבל אני לא מבין, באמת יש לנו
אותן עיניים!
אמא: אלו עדשות. כל השנים הללו הרסתי את העיניים כדי שלא
תחשוד.
גרשון (מגמגם): אז רגע... מה אתם אומרים, שטניה היא לא אחותי?
על ספה ממול יושבת בחורה שחומת-עור, מפנה מבט אל עבר גרשון
ומחייכת.
אבא (נאנח): גם טניה מאומצת, עדיין לא סיפרנו לה... היא לעולם
לא תנחש...
אמא: עכשיו בן, שהאמת יצאה, עלייך ללכת לפי גורלך ולמצוא את
הוריך הביולוגים.
אבא: יש לך עד מחר בחמש לפנות את החדר שלך.
גרשון (על סף בכי): מה? ככה אתם זורקים אותי אחרי 18 שנה
מהבית?
אמא: אתה חייב להבין גרשון, אנחנו לא מגרשים אותך חס וחלילה.
תחשוב כאילו אנו ציפורים שמפריחות את גוזליהן מהקן. אתה לא
זקוק לנו עוד. אתה לא רוצה ללמוד לעוף בן?
זוג ההורים קם, גרשון מבולבל מתרומם באיטיות.
אבא (תופח על גבו): בהצלחה בן!
אמא: לעולם לא נשכח אותך!

- כתוביות -

סצינה II / רחוב / חוץ / יום

גרשון הולך ברחוב, ראשו מורכן, בידו מזוודה. נתקל באישה
מבוגרת.
אישה מבוגרת: פרחח! אמא שלך לא למדה אותך להסתכל לאן אתה
הולך?
גרשון מרים את הראש ומסתובב. קולט חנות כובעים ומעילים. מסתכל
בחלון ראווה. תמונה של האמפרי בוגארט בחלון, מעילי גשם ארוכים
וכובעים סטייל שנות הארבעים. גרשון מרים את הגבות כאילו גילה
את ייעודו ונכנס לחנות.

- שחור לבן -

גרשון יוצא מהחנות, לבוש במעיל גשם ארוך וכובע שנות הארבעים.
גרשון VO: וכך החל מסעי בעקבות שורשיי האבודים. אבל דבר ראשון
- סביח!

סצינה III / דוכן סביח /פנים-חוץ / יום

גרשון מגיע אל עבר דוכן סביח - "סלט ביצה חצילים - כל כך פשוט
כל כך טעים", נעמד מול הדוכן, הסביחאי שמולו עסוק בהכנת מנה.
גרשון VO: אח, אלברט הסביחאי... תמיד גם בזמנים הכי קשים הייתי
מוצא נחמה בין פרוסות הביצה החומה והחמוצים של אלברט... מספרים
שהוא איבד את חוש הטעם ביום-כיפור, אחרי שהמצרים חיבלו במנות
הקרב... מבחינה זאת הוא היה הבטהובן של הסביחים, לא יכל היה
להנות מפרי יצירותיו...
אלברט: המנה הרגילה, דוד?
גרשון VO: אלברט קרא משום מה לכולם דוד, חשב שהוא חי בחסמב"ה.
גרשון: כן... תהיה נדיב עם החמוצים בסדר...?
אלברט: זה לכבוד הפנים החמוצות?
גרשון: תגיד אלברט, הייתה לך פעם תחושה שכל החיים שלך הם שקר
אחד גדול?
אלברט מגיש לגרשון מנה, והאחרון מתחיל בביסים מתונים.
אלברט: פעם? כל בוקר כשאני מתעורר אני לא יכול שלא להיזכר
באבי, אלברט הגדול, עליו השלום. היה לו בבית בעיראק רשת כפכפים
הכי מפוארת בבגדד. נשבר לו הלב שסירבתי לרשת את מקומו,
ושייעודי הוא כאן בסביח... אבל אתה מבין דוד, אדם צריך ללכת
בעקבות גורלו, אחרי האני האמיתי שלו...
גרשון VO (לקראת סיום המנה): וכך, עם הסביח בקיבתי ודיברי
אלברט בראשי, השלמתי עם גורלי. עלי לצאת בעקבות הורי
האלמוניים.
גרשון: הו אלברט, כמה עזרת לי אינך יודע.
מתחיל לפסוע הלאה מהדוכן.
אלברט (צועק): הלו דוד, מה עם החשבון?! היי!!
אלברט (עצבני, ניגש אל הטלפון, מחייג): טוני, זה אלברט. שמע,
הילד של הרוסים(...) כן(...) בכל מקרה, היה כאן הרגע והתחיל
לשאול על משמעות החיים (...) אוקיי, תודה טוני. אבל אל תגזים,
הוא לקוח טוב. הממזר.

סצנה IV / רחוב / חוץ / ערב

גרשון יושב על ספסל, צופה במכוניות ובאנשים חולפים לפניו.
גרשון VO: יופי, ללכת בעקבות גורלי, אבל מאיפה מתחילים? אנשים
באים אנשים הולכים, צריך למצוא מקום לבלות בו את הלילה.
מפשפש בכיסים, מוצא סכום כסף זעום.
גרשון VO: כנראה שאצטרך מעכשיו להתרגל למועט.

סצנה V / מלון / פנים / ערב

גרשון נכנס למלון, ניגש אל הפקיד שעסוק במשהו.
גרשון: את החדר הכי זול שלכם!
פקיד: אתה בטוח? יש סיבה שהוא הכי זול...
גרשון מהנהן, הפקיד נותן לו צרור מפתחות.
פקיד: השירותים בקומה שלוש.
גרשון לוקח את המפתחות, הולך לכיוון החדר. מגיע, הדלת חצי
פתוחה, עגלת ניקיון בחוץ.
מנקה: זה בסדר, אתה יכול להיכנס
גרשון במרכז חדר פצפון, רק מיטה בפינה. המנקה שוטפת את הרצפה.
מנקה: אל תפריע, מה אתה עומד סתם ככה?
גרשון מתיישב על המיטה, מניח את המזוודה. במבט מדוכדך מביט על
המנקה.
גרשון VO: היא בסה"כ שוטפת את הרצפה בבית מלון עלוב, אבל לפחות
יש לה בית, משפחה, מקום לחזור אליו בסוף היו...
מנקה: - אתה מרגיש בסדר חבר, משהו מטריד אותך? (...)אל תחפש
ניסים בשמיים, תאמין לי(...) תרים רגלים!
המנקה שוטפת מתחת למיטה, גרשון ממשיך להביט בה במבט נוגה.
מנקה: לפעמים הדבר שאתה מחפש הוא נמצא במקום הכי נדוש, אתם
הצעירים מנסים להתחכם כל הזמן, לא מסתכלים מתחת לאף...
מבטו של גרשון מתעשת, פונה אל המנקה
גרשון: אין לך במקרה איזה אסימון?
יוצא מהחדר בנחישות, ניגש אל טלפון ציבורי בסוף המסדרון
גרשון: מרכזנית, תני לי רשימה של סוכנויות אימוץ! (רושם על
מפית) אה.. כן...

סצנה VI / סוכנות "אולי זה אתה" / פנים / בוקר

גרשון מתהלך ברחוב, מגיע לכניסה של בניין.
גרשון VO: עם שחר קמתי והתחלתי לעבור בין הסוכנויות באזור.
נאדה. בפעם הרביעית כבר הייתי חסר סבלנות.
מעיף מבט באותה מפית מקומטת - "אולי זה אתה" ורשימת מקומות
מחוקים בקווים. נכנס פנים.
מזכירה: אפשר לעזור לך?
גרשון (בעצבנות, מלמל): רק אלוהים יעזור לך, רק אלוהים...
הולך במהירות ועצבנות אל עבר משרד.
מזכירה: אתה לא יכול להיכנס לשם!
נכנס אל משרד עופף עשן, גבר יושב מאחורי שולחן עם הרגליים
למעלה, מתעסק בניירת/מדבר בטלפון. קופץ ממקומו למראה גרשון
בדלת.
גבר מאחורי שולחן (להלן גמ"ש): מי אתה ילד, מה איבדת כאן?
גרשון: אגיד חד וחלק, אין לי כח למשחקים
מזכירה (מתפרצת לחדר): סליחה, ניסיתי לעצור אותו...
גמ"ש: זה בסדר, הוא נראה דווקא ילד טוב, אני רוצה לשמוע מה יש
לו להגיד.
המזכירה יוצאת, גרשון ניגש לשולחן.
גרשון: רק רציתי לברר לגבי מקרה אימוץ שאולי ואולי לא טיפלת בו
לפני כ18 שנה.
גמ"ש: מצטער ילד. אפילו אם רציתי לעזור לך לא יכלתי. כל
המסמכים הישנים שלי הושמדו לפני שנתיים בהצתה...
מאוכזב מדדה גרשון מחוץ למשרד אל הרחוב. בועט בפחית. יד נוגעת
בו מאחורה בכתף.
מזכירה: ילד, אתה נראה שפוף.
גרשון: זאת לא הבעיה שלך .
מזכירה: שמע, אני במקצוע הזה לא יום ולא יומיים. ראיתי אנשים
שכבר מתייאשים אבל גם מספיק מאושרים. אני אגיד לך מה שאמרתי
לכל השאר -
גרשון: כל השאר...?
מזכירה: - אל תתייאש כאן, חפש אולי איזה קרוב משפחה, מישהו
שאתה זוכר. רק תזהר...
גרשון: להיזהר? אפשר לחשוב כמה מסוכנים כבר מעשיי.
מזכירה (הולכת חזרה אל הבניין): יש הרבה דברים שאתה עדיין לא
יודע, רק תיזהר...

סצנה VII / הדירה של סימון / פנים / ערב

גרשון עומד לפני דלת במסדרון, דופק.
גרשון VO: סימון היה בן-דודה של אימי, או לפחות מי שהתיימרה
להיות כזאת. הוא למעשה קרוב המשפחה היחיד שבאמת דיברתי איתו
אי-פעם מעבר לשלום שלום.
הדלת נפתחת, סימון מופתע למראה גרשון.
סימון: גרשון?! מה אתה כאן...? כנס...
גרשון וסימון נכנסים אל הדירה, מתיישבים על ספה, סימון מציע
משהו לשתות. הכל מתרחש על רקע קולו של גרשון.
גרשון VO: גוללתי לפני סימון את השתלשלות האירועים מתחילתם ועד
הגיעני אליו. סימון לא היה מופתע -
סימון VO: - אני לא מופתע!
גרשון (על הספה, נראה עליו כי עומד להישבר): אני באמת לא מבין
איך זה הגיע עד לכאן סימון, לא יכול להיות שכל חיי היו שקר אחד
גדול... אני דווקא זוכר רגעים יפים, חיים טובים...
סימון קם מהספה, מביא אלבום תמונות. גרשון מתעשת קצת.
סימון (מדפדף עם גרשון באלבום): צודק, נכון... הייתם משפחה יפה
לעין.
גרשון: מה זה התמונה הזאת סימון, אני לא מזהה את המקום.
סימון: אח... אני זוכר את היום ההוא... זה היה ליל סתיו קר,
לבשתי רק...
גרשון: אין לי את כל היום אתה יודע..?
סימון: ...התמונה הזאת צולמה בשכונה הישנה שלך, היית כאן בטח
בן כמה חודשים לכל היותר.
גרשון: איזה שכונה ישנה?! גרתי באותו בית כל חיי!
סימון: אה, הם בטח לא סיפרו לך. אתה יודע, עם האימוץ וכל הקטע
הזה...
גרשון (מתרומם): רגע... אתה אומר לי שכאן באמת נולדתי? (הולך
אל החלון) אולי שם, ברחובות, נמצא האני האמיתי שלי?
סימון: הבניין הישן שלכם מזמן כבר לא קיים.
גרשון (בשקט): אולי הבניין עצמו לא, אבל אני חייב לבדוק את
המקום...
סימון: צריך טרמפ?

סצינה VIII / רחוב-שוק / חוץ / ערב

גרשון יוצא מהמכונית אל תוך רחוב מרכזי. מודה לסימון. מסביבו
ילדים משחקים כדורגל בכדור סמרטוטים,  זוג גברים מבוגר מאותגר
חולצות משחקים שש-בש, פועלים זרים שותים אורנג'בום, ושאר מראות
מצוקה.
גרשון VO (פוסע באיטיות): אז הגעתי. לא היה לי קצה של חוט
מהיכן להתחיל. סימון הראה לי את איפה שהיה הבית הישן. ניסיתי
את מזלי ברחובות. מה עוד כבר יכלתי לעשות?
ניגש לקבוצת הפועלים הזרים, מתקרב ומצביע על פניו.
גרשון: תגידו, אתם מכירים מישהו שנראה ככה, רק זקן?
הפועלים מגרשים אותו בבוז. גרשון ממשיך ללכת, ניגש אל עבר
קיוסק.
גרשון: הפנים האלו מוכרות לך מאיפשהו? שנות השמונים המוקדמות
אולי?
קיוסקאי זקן: ילד תעוף לי מהעיניים אתה והשטיות שלך, מה אתה
רוצה ממני?
גרשון: רק בודק את השטח.
קיוסקאי זקן: רק אל תגיד שגם אתה איזה יתום מסכן.
גרשון: סליחה?
קיוסקאי זקן (בצעקות): עוף מפה כבר יא פרנעק! או שאתה קונה
משהו או שתסתלק!
גרשון VO: היה משהו חשוד בהתנהגות של אותו קיוסקאי זקן. הייתה
תחושה שהוא מסתיר משהו למרות שמעולם לא ראיתי אותו... או שכן?
גרשון יוצא מהקיוסק בהיסוס, ממשיך ללכת. לפתע קולט בחור ואימו
בקצה הרחוב שדומה לו באופן מדהים. הבחור קולט את גרשון ומייד
קוטע את קשר העין. גרשון ממשיך. לפתע אותה מזכירה מ"אולי זה
אתה" (להלן מאז"א) מגיחה מאחור.
מאז"א: הי, בחור.
גרשון: הא? מה את עושה כאן?
מאז"א: לא אמרתי לך להיזהר?
גרשון: את גם אמרת לי לא להתייאש.
מאז"א: אמת, אבל הרבה מים עברו בירקון מאז. שמע, אני לא יודעת
מה אתה מחפש פה, יש דברים שהשתיקה יפה להם. לא יצא לך שום דבר
משיטוט ברחובות.
גרשון: את יודעת משהו שאני לא יודע?
מאז"א: זה לא הזמן ובטח שלא המקום. אתה מזוהה עם מועדון
"החמרמורת"?
גרשון: אני כבר אסתדר.
מאז"א: פגוש אותי שם מחר, 22 אפס אפס.
גרשון (סופר אצבעות): איך אני אדע לסמוך עליך? רגע את אומרת לי
לא להתייאש ושנייה לאחר מכן את עוקבת אחרי ואומרת לי לסוג?
מאז"א: cause I'm your best shot. לא תצטער על זה.

סצינה IX / מועדון "החמרמורת" / פנים / ערב

כניסה למועדון. בר וכמה שולחנות. מוזיקה מזרחית ברקע.
גרשון VO: פי... איך שהזמן רץ... החלטתי לפגוש את אותה מזכירה
מסתורית במועדון. כפי שהיא אמרה זה בינתיים הסיכוי הכי גדול
שלי, ודברים מוזרים מתרחשים כאן...
גרשון ניגש לבר. סופג אווירה. ברמן ניגש לקראתו
ברמן: תשתה משהו?
גרשון: מנגו, בבקשה.
הברמן מוזג ומגיש
גרשון (בעצבנות קלה): הזמנתי מנגו! לא אננס!
המזכירה מתיישבת במרחק כיסא על הבר
מאז"א: תשתדל לא לעורר מהומה, זה מקום מכובד פה.
גרשון: אפשר לחשוב כמה קשה קצת לשים לב...
מאז"א: תראה חבר, העסק הזה גדול עלייך, אתה יודע למה אתה
נכנס?
גרשון: מאיפה לך לדעת לאן אני נכנס?
מאז"א: הסיפור שלך ילד, הוא סיפור ישן.
גרשון: כן, סיפור ישן, אבל באריזה חדשה!
מאז"א: תזכיר לי איך קוראים לך, בחור.
גרשון: גרשון.
מאז"א: שם מצחיק, גרשון.
גרשון: יש לך מושג מי נתן לי אותו?
מאז"א: תראה גרשון, טעיתי שאמרתי לך להמשיך. זאת שכונה קטנה
פה, השמועה עוברת מהר -
שני גברים גדולים (אחד מהם הוא אותו טוני מהסביח) לפתע אוחזים
בגרשון מאחור, גוררים אותו מהבר.
זורקים אותו מהדלת האחורית אל סמטה.
טוני: סע מפה ילד, תחזור לאימא.
שני הבריונים צוחקים וטורקים את הדלת.
גרשון שוכב על הרצפה. מתרומם, מנער מעצמו את הלכלוך, מיישר את
הכובע.
גרשון VO: בשלב זה הבנתי שיש כאן מהו גדול, משהו מעבר לעניין
הפרטי של גרשון. העסק התחיל להסתבך לי ולגלוש ממטרתו המקורית.
חשבתי כבר להרים ידיים ולחזור אל חיי צניעות באותו מלון מפוקפק
כשלפתע...
קול ירייה עמום נשמע ולאחריו צרחה של בחורה. גרשון נכנס בחזרה
אל המועדון, שם מוקפת באנשים מוטלת גופתה של אותה מזכירה.
ברמן (מאחורי הבר, תוך כדי ניגוב כוס): היא ידעה יותר מידי...
גרשון ניגש אליה, מתכופף ובודק לה את הדופק. מביט באנשים
מסביבו. על הגופה יש טיפות של מעין ממרח מוזר. גרשון מעביר
אצבע וטועם.
גרשון: חומוס!
גרשון VO: ולא סתם חומוס, אלא אותו חומוס חמקמק אשר חכי היה כה
מורגל אליו. עכשיו הדברים התחילו להתחבר לי...

סצנה X / דוכן הסביח / חוץ / ערב

גרשון VO: שמתי את פעמיי אל עבר דוכנו של אלברט, העסק הלך
והסתבך מעבר לציפיותיי.
גרשון מגיע אל הדוכן הסביח, שם הוא רואה מאחורי הדלפק את
טוני.
גרשון: שוב אתה! איפה אלברט?
טוני: תסתלק מפה ילד. היית צריך להבין את זה כבר מזמן.
גרשון: אני יודע שאתה קשור למה שקרה לאותה אחת ב"חמרמורת".
לפתע נפתחת הדלת שמאחורי הדלפק, אלברט מגיח
אלברט: טוני! יש לך לקוחות שמחכים. (פונה לגרשון) זה בסדר דוד,
אתה יכול להכנס.
גרשון נכנס בחשדנות מאחורי הדלפק בעקבות אלברט, מעיף מבט אל
עבר טוני.
גרשון: קודם שים את החומוס ורק אחרי זה תפרוש את הביצה...
פי...

סצנה XI / המשרד של אלברט / פנים / ערב

אלברט וגרשון נכנסים לחדר קטן עופף עשן. מתיישבים משני צדדיו
של שולחן.
גרשון (נוקש על השולחן): עץ טוב-טוב.
אלברט: כן, אלון דחוס. מסקנדינביה.
גרשון: סקנדינביה? ככה קוראים פה לאיקאה?
אלברט (מתרומם): איקאה?! היית מת איקאה!
גרשון (דופק על השולחן וקם אף הוא): מת? כמו אותה בחורה
במועדון?!
אלברט (מתיישב, מוציא סיגריה): זה לא היה צריך להגיע לכזה
מצב...
שתיקה קצרה (קלוזאפ'ס על זיעת מצחו של אלברט; אצבעות מתופפות
בעצבנות), המתח עומד באוויר.
אלברט (נאנח): אתה יודע דוד, לא תמיד נראתי נראה כך. הייתה
תקופה שאנשים ידעו להעריך סביח טוב בעיר הזאת. הדוכן הזה הקנה
לי מעמד רם בין נשות העיר. הייתי, איך אומרים, דון-חואן לא קטן
בזמנו... אני לא יכול למנות את מספר העלמות שידעתי במשרד זה
ממש...
(פלאש-בק אל עבר שנות השבעים העליזות, אלברט מצויד באפרו מחלק
מנות וחיוכים לבחורות רעבות)
גרשון (במבט עקום): עם כל הכבוד לך אלברט על ימיך כעולל צעיר,
מה כל זה קשור עלי ואל מאורעות הערב..? אל תלך איתי
סחור-סחור.
אלברט: סבלנות דוד. בכל מקרה, בחזרה אל הימים ההם... לפני כמעט
עשרים שנה, איזה בוקר אחד, הגעתי כרגיל לפתוח את הדוכן עם שחר.
תופתע לדעת מה היה המרחק בין שתי הלסתות שלי שראיתי תינוק
בעריסה מונח ליד הדוכן. ואני, כולה סביחאי צעיר בשיא אוני, מה
לי ולתינוק קטן. החלטתי למסור אותו, שיהנה מהורים אמיתיים...
(דברי אלברט מלווים בפלאשבק של האירוע)
גרשון מתרומם מכסאו, מתקשה לעצור את הדמעות בעיניים. מתקרב אל
אלברט, שקם אף הוא, הם מתחבקים בחום.
גרשון: יא באבא!
אלברט: איבני!
גרשון (נפרד מאלברט): רגע, רק דבר אחד עוד לא הבנתי... מי אלו
כל אותם "יתומים אחרים" שהקיוסקאי והמזכירה דיברו עליהם? מי
הוא אותו בחור שקלטתי ברחוב?
אלברט: האמת שאין לי מושג, אלו לבטח אחיך למחצה הפזורים
ברחובות העיר...
גרשון ואלברט יוצאים יד ביד מהדוכן...

סצנה IIX / דוכן הסביח / חוץ / בוקר

אלברט וגרשון בצוותא מאחורי דוכן הסביח, מחלקים מנות לכל
דורש...