באופן עקרוני הייתי אמורה לברוח ממנו
העניין הוא - שזה לא רק עניין של מיקום
הנה, עכשיו אני בלונדון - בהולנד פארק
רחוקה כל כך מדני
ועד לכאן האהבה שנאה הזו רדפה אותי.

תמיד יהיה בי חלק שמרגיש שמגיע לי דני
שמגיע לי העונש להיות במחיצתו ולסבול קרבתו
אבל אפילו,תמיד יגיע הקול החלש והנבון שיגבר לאט
שיזכיר זכויותיי הישגיי, עבודתי אהבתי ועליונותי הצודקת
וישלח תמונות מרגעים גרועים, מכות ברחוב סיגריות על כף היד
כאלו שינערו אותי חזרה להגיון היחסי שלי

מן מאבק פנימי אינטנסיבי כזה
שאני בספק אם יהיה לו אי פעם סוף
או יבוא לידי פתרון ומנוחה
ואני נקרעת כאן
לגמרי לבד

יומני לונדון יוני 94