רביד צור / רסיסים (או משהו אחר) |
ולא הצלחתי להשלימן
ואותך
אותך איני מבין
הרי פעם שפתנו הייתה משותפת
ושפתותינו דבוקות זו לזו
בעמל רב אני מדביק את המילים שלך
אלו שהשכלתי לאסוף לפני הרוח
כל הלילה אני מדביק אותן
והן לעולם לא יהיו מושלמות
אפילו המתוקות שבהן
אבל אני רואה אותן כביום היוולדן
הגעגועים מדביקים את מילותייך על הקירות
לאוזני בלבד
ואת יודעת
זהרן לא הועם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|