ישבנו ביחד בחדר שלי, שנינו ידענו שאין סיכוי שמישהו יפריע לנו

ובכול זאת פחדנו, אני לפחות פחדתי, אני אפילו לא יודעת ממה.
הסתכלתי עליו וראיתי כל מה שראיתי גם בפעמים הקודמות,
ראיתי שהוא יושב כמו בול עץ ולא עושה כלום וידעתי שאם אני לא
פועלת אז אני מבזבזת את הערב ואת הבית הריק.
ניסתי להתחיל נשיקה אבל הוא לא המשיך, הוא לא עשה כלום, סתם
הביט בי ובמה שהיה מסביב, לא רציתי לדעת על מה הוא חושב, זה
פשוט לא עניין אותי, מה שרציתי זה סתם להנות איתו קצת הרי
בשביל זה אני פה איתו ולא עם החבר שלי, איתו גם הייתי יכולה
להתנשק עכשיו אבל לו אין את הגוף של הטמבל הזה שיושב פה
עכשיו.
עוד פעם ניסתי לנשק אותו והוא שוב לא הגיב, כבר לא יכולתי
להתאפק יותר אז פשוט שברתי את השתיקה ושאלתי אותו למה הוא לא
משתף איתי פעולה לכל הרוחות ומה ששמעתי ממנו גרם לי כמעט
להתמוטט,
הוא אמר שאני אתחרט על זה אח"כ ושאני לא אוהבת אותו וזה לא כיף
לעשות דברים לא מתוך אהבה, לא ידעתי אם לבכות או לצחוק.
ברור שהוא צדק אבל ממתי בדיוק בנים התחילו לסרב לבנות? הרי
המצב צריך להיות בדיוק ההפך אז פשוט ניסתי להראות שהכול בסדר
ופשוט התחלנו לדבר, יותר נכון להגיד שהוא דיבר כי לי עוד עבר
בראש המחשבה שאולי אני כבר לא מושכת אז פשוט התחלתי להמציא
תירוצים למה הפגישה צריכה להסתיים ואחרי שהוא הלך התלבשתי
בבגדים שלא ידעתי בכלל שקיימים אצלי בארון, דברים חושפניים
שפשוט צועקים:
"בואו נעשה סקס"  ויצאתי לעיר ופשוט רציתי לבדוק אם אני עדיין
מושכת או שיכול להיות שהתקופה הזוהרת שלי פשוט נגמרה, הייתי
בטוחה שאני חוזרת הביתה גאה אבל טעיתי כי בכלל לא חזרתי הביתה,
לא רק באותו היום אלא בכלל...