תמיד כשנדמה לי שזה קרוב, זה מתרחק ממני. תמיד כשאני חושבת שזה
כבר כאן, מגיעה ההתבדות. הזמן הופך להיות מושג חסר משמעות חסר
יכולת תפיסה, חסר אחיזה במציאות. החיוך שמתגאה בעצמו מבחוץ
הופך לקינה מבפנים. השאיפה שרוצה רק לעוף מתפוגגת אחרי רגע
קצוב. החשק שאין לו ביטוי מפנה את עצמו למקומות אחרים, עמומים.
והרצון לצעוק, לצרוח שכולם ישמעו, שכולם יראו, שכולם ידעו. אבל
אין.
והאין הזה ממלא ריק אחד גדול שרק מביט ומקנא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.