אתה תמיד מסתובב סביב אנשים, מנסה לזכות בתשומת לבם, הערכתם,
ובמקום זה סופג את לעגם, את עוקצם.
אתה חוזר לביתך, פגוע ועייף, ונכנס למקלחת חמה, ארוכה, מתמרח
בקרמים שונים והולך לישון, נפשך פצועה עד עמקי נשמתה.
אתה קם בבוקר ומסתובב סביב אנשים אחרים, מנסה לזכות בתשומת
לבם, הערכתם, ובמקום זה סופג את לעגם, את עוקצם. אתה שוב נפגע.
אבל יום אחד, תסתובב בין אנשים, מנסה לזכות בחיבתם, ויהיה אחד,
שישב בצד, בודד ובישן, צנוע וענו, ולפתע תסתכל עליו ועיניו
יידלקו. ותשבו ותדברו ותתאימו בשלמות. אבל הוא ביישן מדי, שקט
מדי, בצד מדי, ותתרחקו. הוא יקטן ואתה תגדל. ותפרדו.

אתה שוב מסתובב סביב אנשים, מנסה לזכות בתשומת לבם, הערכתם,
ובמקום זה סופג את לעגם, את עוקצם. אבל עכשיו זה כבר לא נורא
כל כך. עכשיו אתה כבר מתחיל ללמוד. אתה לא נפגע מכל דבר, אתה
רגוע ושלו. אתה מתפתח.
אתה חוזר לביתך ונכנס למקלחת חמה, ארוכה, מתמרח בקרמים שונים
והולך לישון.
אתה קם בבוקר ומתבונן במראה ועיניך נדלקות. אתה מושלם, אתה
שלם, אחד ויחיד.

אתה שוב מסתובב סביב אנשים, מנסה לזכות בתשומת לבם, הערכתם,
והפעם זה מצליח. מבטים מסתכלים, מנסים להבין, קריאות שונות
והערות מסביבך. אתה מחייך, מאושר לעצמך.
אתה חוזר לביתך ונכנס למקלחת חמה, ארוכה, מתמרח בקרמים שונים
והולך לישון.