New Stage - Go To Main Page


על זה היא לא חשבה. כבר חודשים שהיא שולחת לו ערב ערב, או ליתר
דיוק, לילה לילה אימיילים כמו יומן, או כמו מאשימה, או לפעמים
כמו שפשוט רוצה לדבר איתו. או עם מישהו. סיפורים על כמה שהיא
אוהבת אותו עם פירוט למה. ואחרים כמובן. היא התחילה עם זה כשהם
היו רק שותפים לדירה, אבל היא התאהבה. הסתחררה מזה עד הראש.
היא חיבבה ורצתה אותו מהרגע הראשון, אבל זה נהפך לפיקססיה קצת
יותר לאורך זמן. כמה שהזורע שמח על הנבט כך שמחתו גדלה יחד עם
השתיל בקו ישר להנאה שבאכילת הפרי, או בשר ההרבעה לצורך
העיניין. הסימולציה הזאת.

יום אחד ביקש ממנה להיכנס לו לאימייל. הוא היה חייב שתקריא לו
איזה משהו דחוף בקשר לעבודה. היא בערמומיות אינסטקטיבית וזריזה
הקליקה את הסיסמא ביד אחת ובשניה רשמה לעצמה פתק קטן. אפילו
בלי להרגיש במעשיה יותר מדי. היא היתה עסוקה, אבל בלילה היא
עיכלה את זה לבשלות האהבה. היא החלה קוראת את מכתביו. למדה על
חבריו וחברותיו (איך שהוא מתייחס תמיד אחרת לנשים, אפילו אין
הן אהובותיו).

יום אחד היא, כלומר הוא, קיבלה מכתב התאבדות מאחת מאלו שרצו
להיות, איך נקרא לזה, עוטפות בבשרן חלק מבשרו. הוא קרא את
האמיילים בערב, לפני שיצא לבלות, אחרי שהיה זמן קצר, אך
משמעותי בעיניה בסביבות חדר המגורים, שומע מוזיקה, מעשן, שותה
לפעמים או מעשן יותר או לעיתים רחוקות מארח איזה חבר, או קורא.
היא היתה כביכול צופה בטלויזיה בלי קול, כאילו זה דבר שיש
לאמצו כתחביב ובוודאי שכך היא רגילה מימים ימימה. הוא לא מחק
את האימיילים לעיתים קרובות, כך שבלילה היא היתה נכנסת אחריו
וקוראת. דבר אחד היא ידעה על בטוח. הוא לא יבין את זה, וזה
נראה לה רציני. כלומר הוא לא הבין את זה והבחורה אולי כבר בלעה
כדורים. באותה ערמומיות אינסטקטיבית זריזה וחסרת מחשבה היא
חייגה איליו עם תרוץ טפל ואיכשהוא תמרנה את השיחה בלי לעורר
חשד (היא לא ידעה שבהכירו אותה באותו אינסטינקט הוא חשד מהרגע
הראשון) למה עם ההיא והזאת ובטח אתה מזה מחומם על ההיא שאתה
יודע שמתי שרק תרצה תוכל לזיין אותה אבל זה מצחיק אותך להתגרות
בה. למה שלא תעשה את זה עכשיו?
כשהוא חזר מבית-החולים חמור סבר - לא מאוחר מדי להציל אותה
ממוות אבל בהחלט נראה שיש נזק מוחי הוא
1) כעס עליה
2) התאהב בה
3) התחילו להיות ביחד ופתאום הבנאדם נהיה נאמן לאחת
4) זה עבר לו, הבנאדם חזר להסתכל על אחרות, והיא, שהיתה מאלו
שלא יכולים לסבול את זה, עזבה. אבל כל-כך אוהבת. כל-כך אוהבת.
ומאז כל לילה היא שולחת לו אימיילים ולמחרת במשך היום היא
נכנסת ומוחקת את וידויה ורומניה לפני שתהיה לו ההזדמנות להיות
כ"כ מרוצה מעצמו.
אבל זה שהוא ישנה את הסיסמא יום אחד היא לא חשבה. היא בכלל לא
חשבה שהוא זורק לכיוון שלה. הבנאדם היה מאוהב בה ועדיין שמח על
אחרות. זה לא התיישב עם המוגדרות שלה. היא אפילו חשבה באחד
הימים לשנות לו את הסיסמא כנקמה אבל לשם שינוי, ואולי השתנתה,
פשוט ויתרה על זה. נרתעה מזה הפעם.

בכל אופן, היא היתה המומה, והוא שהיה מחוץ לחלונה, מתבונן בה
והזקפה כבר רוטטת בקרבו, נקש על החלון, והיא - כשכל עולמה
מתמוטט עליה באושר עילאי פתחה לו מה שנקרא, ומאז הם שוב ביחד
חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.

אבל זה היה לא כל-כך מזמן כך שזה לא כזה מרשים...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 4/5/03 11:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי זילברברג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה