כלוא בתוך חומות אינסוף של רעב
לאוכל, לנשימה, לאם, לאב
הוא כאב
קורבן נוסף לשנאה שהיא על כלום
חשוף לצביטות של יום גשום
הוא ערום
תם וטהור הוא אוסף אליו אקדח  
טומן עצמו בחובו של פח
לא, הוא לא יישכח

עוד צליל אובד שוחרר מעוצמת המפרט
עוד מילה קשה נופלת מכוחו של העט
עוד תו אחרון בדממה, תו אחרון בהחלט
נגן מנגינה בוכה, את נעימת המת

הולמות בליבו רקיעות המגפיים
הוא ניצב לו מתרומם הפחד בעיניים
רואה שוב את השטן כמו תמיד
כל מותו לפניו מה כבר יש לו להפסיד
הוא מושיט יד רועדת שם עינו בכוונת
בלחיצה אחת הפכה אצבעו להורגת

עוד צליל...

כעת הינו מקופל שקט בחדר אפל
ללא אוויר לנשימה לוחש "שמע ישראל"
בגילו אמור היה לשחק, להתרוצץ בשדות
אך המציאות מכתיבה כי יתפתל בין הגופות
צעקה בשפה זרה מחפשת עונה
-הילד שותק,  מהצד האחר של הקנה.

עוד צליל...