היום, יום השנה לקבורתך, הוא יום השואה ואני בגרמניה לראשונה
בחיים. אני, דור שני לניצולה, חיה ואת אמא מזה חמש שנים קבורה
עמוק באדמה.

מקווה אני שנפשך מצאה מרגוע. לי קשה כל שנה והשנה עוד יותר, עד
כדי כך שתת המודע שלי בחר לחזור ולהתקרב היום אליך דרך השואה,
שעברת כילדה קטנה, בביקור הזה ביער השחור דווקא היום.

כמו אבסורדים רבים, היער הזה מסמל את האבסורד הקיומי שלנו. מצד
אחד יופיו הפרטי מעורר אצלי התפעמות. ומצד שני הידיעה, שהוא
היה עד לכל אותה מלחמה שחורה בשמשו מקלט לפרטיזנים, מעוררת
אצלי חלחלה וצמרמורת איומה.

את יודעת אמא, אצלי הטבע, שהייתי כה רוצה להנות ממנו נטו, לא
יוכל עוד לעולם להגליד את המציאות שפצעה אותו.

(כתבתי לאחר ביקור ביער השחור ביום השואה  2/5/2000 יום השנה
לפטירתה של אימי)