הפיה שלי היא הכי יפה.
יש לה עיניים כחולות הכי יפות.
ושפתיים אדמות הכי מושכות.
יש לה דמעות כל כך מתוקות
ועיניים תמיד עצובות.
הכנפיים שלה מדהימות
והידיים שלה חמות ואוהבות.
והיא בוכה.
היא כבר אף פעם לא שמחה.
ואני בשקט מחבקת אותה.
אוהבת אותה.
שותה את דימעותיה.
נוגעת בה.
הפיה שלי כבר לא שמחה.
רק עצבות שופעת מתוכה.
למה פייתי?
למה יפתי?
למה אהובתי?!
למה שתבכי?
את יפה כשאת בוכה.
אך את משאירה אותי עצובה..
בבקשה תפסיקי.
אני אוהבת אותך.
אני רוצה רק אותך.
איתי.
תמיד.
תפסיקי..
תפסיקי מיד!
כי ליבי נשבר..
ועיניי דומעות..
ואני כבר לא מסוגלת יותר לבכות.
אני מבקשת ממך מכל ליבי,
אהובתי
אנא הפסיקי!

אחבק אותך לנצח.
אשתה את דמעותייך תמיד.
אלחש לך מילים באוזן -
מילים שרק אנו מבינות..
מילים בשפה שלך.
בשפת הפיות..
מילים יפות ליפה כמוך.
אונדרו קבירי כלכני..
ואת תביני כל מילה.
ותעני בחזרה.
אז למה?
למה שתבכי, יפתי?

ואשיר לך שירים.
ואכתוב מכתבים.
ואגיד מילים.
בתקווה שתשמחי.

אבל את תמיד בשלך.
בוכה. עצובה.
שותקת. רועדת.
ולא, לא קר כאן כלל...

ואני בשקט אלך..
עם תמונונת זיכרון של דמעותייך
המתוקות,
הטעימות..
הדמעות שלך.
אלך לי בשקט.
עצובה מתמיד.
אלך לי לים
כשליבי שבור,
עצוב,
וכואב..
אלחש מילים לא מובנות
אמלמל מילים נוראיות.
אכנס לים עם בגדים
ואבנים בכיסים.
ואצעק -
אוהב אותך תמיד!!!!
רק תפסיקי לבכות..
אהובתי,
יפתי,
פיית השטן שלי.


עם הדמעות המתקות.



בעולם הבא, תפסיקי לבכות?