כולם יודעים, אבל לאף אחד לא אכפת
כולם חיים בסרט, וסגורים לדברים האחרים מחוץ לבועה הקטנה
שלהם.
אנשים ויתרו.
במקום לשאול שאלות, לחקור - הם מקבלים
כי זה הרבה יותר קל להתמודד ככה - ע"י קבלה, ולא ע"י שאלה אחת
- שמורכבת ממלה אחת - הכי מסובכת ביקום -
"למה?"
ואני מאמין שהתשובה לשאלה הזאת מכילה את הפטרון לעולם הזה
למה אתה אוהב?
למה אתה מתרגש ולא אדיש?
למה אתה עצוב ולא שמח?
למה העץ עושה לי הרגשה טובה וחרא לא?
למה מישהו, או אתה לצורף העניין, מתנהג ככה ולא ככה?
למה אני חי ולא מת?
המסע ימשיך, יהיו עליות, יהיו ירידות, יהיו נהרות הרים ובקעות,
ניסים ומפלצות, כאב שמחה דכאון אושר מטרות - הכל יהיה. הכל
יהיה-והכל קיים.
כי הצבע שממנו מורכבות המשפקיים הבלתי נראות על העיניים שלך כל
הזמן משתנה.
הלואי והמשקפיים יעלמו. ירדו. ואני אוכל לראות את העולם האמיתי
- כפי שהוא, ומתוך בחירה חופשית לבחור איך אני בוחר לחיות את
החיים.
לפעול מתוך שיכולים אמיתיים ולא מדומים, מתוך הבנה וקבלה, ולא
מתוך הכרח והשפעות.
הלוואי וכולם יורידו את המסכות
הלוואי וכולם יורידו את המשקפיים שלהם
ויראו את העולם האמיתי
את החיים.