שער הנלחם בכוח המשיכה, פולניות חסרות מנוח וארוחת חג שתשאיר
את ואן-דאם פעור פה, כל זאת ועוד בסיפורם המופלא של משפחת
פוירשטיין.


"הפעם באמת לא הכנתי כלום!"

עכשיו זה די ברור שאת הזאב ביית האדם. הכלב הוא הסימביוזה
האולטימטיבית בין זאב לפולניה.
מצד אחד יצור אכזרי, ללא רחמים שמוכן לעשות הכל כדי להגן על
העדר -
הפולניה,
ומצד שני, יצור בעל אינסטינקטים לאכילה כפייתית ללא גבולות עם
נכונות גדולה לקבל - הזאב.
הפולניה מכינה אוכל בכמות זהה לאינסטינקט המדובר של הזאב,
הזאבכלב מצדו יחלק מחמאה על כל דבר שימצא את דרכו לפיו.

שולחן ליל הסדר של משפחת פוירשטיין לא היה מלא כל כך כבר הרבה
שנים.
עדינה פוירשטיין, בתם של רומא, האם, ומנחם פויירשטיין, עליו
השלום (וכמה קילוגרמים של אדמה), קרעה את אוויר החדר, כפי
שנהוג לתקשר במשפחת פוירשטיין:
"אני לא מאמינה, העוגההה..."
"אל תדאגי, יש מספיק אוכל..."
"אבל אבי, עבדתי מהבוקר על העוגה כדי שאמא שלך תוכל לאכול..."
"אמא שלי גם ככה לא תאכל, השיניים שלה לא הוזמנו לסדר הזה."
"אוי, אבי באמת...  אני לא מדברת על אמא שלך ככ..."
"את לא בילית איתה במשך 37 שנים."
"אתה לא נורמלי, היא תתייבש ככה בחוץ."
"אמא שלי?"
"העוגה, אבי, העוגה!"
"מה את רוצה שאני אעשה? שאני אסע להביא אותה?"

לידיעת הקוראים המרחק בין גבעתיים, מקום מגוריה של האם, לבין
חדרה, מקום מגוריהם של "הזוג הצעיר" כ-50 ק"מ, אבי נהג זהיר,
ואם ייסע לחוץ, סביר כי יגיע למהירות 100 קמ"ש על כביש
חיפה-ת"א (דבר שיהווה פרק זמן של 60 דקות הלוך-חזור).
הקניידעלך בסיר החלו לבעבע, ואם לא יוגשו חמים...
טוב, לרומא, האם, יש חלקה שמורה ליד מנחם פויירשטיין, שדרך
אגב, היה עורך דין.
גם כך יש פתיחה רשמית לארוחה עם ביצים במי מלח...
רגע למה בעצם ביצים ולא רגל של פרה?
אבל בעצם יש אחר כך צלי בקר, עם עצם, אז אי אפשר פרה-פרה.
אחרי זה... כן, הגפילטע פיש והכבד הקצוץ.
ואז היא, היא תצטרך לשעשע את גברת לוין!

המיני-קטרזיס הזה שחוויתם במשך שניות ספורות עבר במשך פחות
מ-0.3 שנייה במוחה של עדינה שקבעה חד משמעית:

"לא! באמת חבל שקמתי כל כך מוקדם."

במטבח של רומא פוירשטיין נראו מספר אלמנטים לא ברורים:
גיבוב חלקיקי מתכת שנראה כמו מכסים של סירים,
ערפל מקומי, שנוצר כנראה מאדי בישולים,
ושני יצורים ענקיים: האחד צהוב, השני אפור בגוון הנוטה לסגול
-
השער!
במבט חטוף בלבד ניתן היה לראות מי בעלת הבית.
שערה של רומא, האם, הצליח להביס את מגדל השן על ראשה של פרידה
לוין במאבק הנצחי שלהם בכוח המשיכה.
מי מכם שיצא לו להביט באלבום התמונות המתעד את רומא פוירשטיין
- האישה, האגדה, והתסרוקת, יבחין כי ככל שהתקדם המירוץ לחלל של
נאסא, כך התקדם המירוץ לחלל של שערה של רומא (נכון, דבר דומה
קרה גם אצל ידידתנו, הגב' לוין).

"רומא, הקניידעלך האלו נראים... מממ... אני כולי קנאה."
רומא שתקה, וחיכתה: 'למרות ש... למרות ש... למרות ש...'
היא פשוט ראתה את ה'למרות ש...' של פרידה מגיע.
כעבור חמש שניות של קרב טלפתי מהיר, קניידלע ירד מעל לבה של
רומא.
"תראי, אני חושבת שיכולת להוסיף קרמל קצת, כדי שייצאו חומים,
אבל באמת שזה נראה יופי."
בום! מכת גרזן בראש.
פרידה חיכתה לפריקת היריב מנשקו, ורק אז הכתה במכת ה'למרות
ש...'
מוחה של רומא קרטע, עודף משימות וחוסר יציבות בסדרי העדיפויות
הכבידו עליה.
אם ניתן היה לפרוס זאת לטבלה זה ודאי היה נראה כך:

עדיפות עליונה: איך יצאו הקניידלעך של פרידה בליל הסדר לפני
ארבע שנים? -> לתקןף!
עדיפות שנייה: להוריד את הלהבה של המרק.
עדיפות שלישית: להעביר את סלט הכבד הקצוץ לכלי הגשה.
עדיפות רביעית: לפרידה יש סיכה שאני ענדתי לפני שנתיים ->
ליישם בקרב!
עדיפות חמישית: היה איזשהו כלל לגבי כלי מתכת במיקרוגל,
לוודא.
עדיפות שישית: יש ריח של שרוף -> לכבות
עדיפות שביעית: לתפעל את עדינה -> סלטים לשולחן.
עדיפות שמינית: לבדוק שער.
עדיפות תשיעית: חיים בלי מעיל -> לוודא חום.
עדיפות עשירית: לנשום.

חשוב לציין כי סעיף השער מיקם את עצמו מחדש בסדר העדיפויות בכל
30 שניות לערך, מה שהפך את הטבלה למעין ג'קוזי של מחשבות.