[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








צבי לבב תפאורן במות וסרטים נפטר מאיתנו בכיף ומאז העולם
הפסיד אישיות צבעונית ומיוחדת !


הוראות קריאה:
א- נא לקרוא לאט באורך רוח ובהטעמה.
ב- יש זמן אין מה למהר.
ג- אם לא ברור סימן שהקורא... גם אהבל !!.


לצאר ניקולאי היו חיילים והרבה עבדים משרתים והוא היה קפדן
מאוד כל כך קפדן בשביל כפתור לא מכופתר הוא היה חותך ומוריד את
הראש.... הבנתם כמה היה קפדן !! לצאר ניקולאי היו משמרות של
חיילים ופרשים אתה יודע עם סוסים וחרבות, אז... פעם... הוא נתן
הוראה ל- 400 פרשים שלו לצאת לקרב נגד מלך אחר. אתה יודע מה זה
400 פרשים ??... זה 400 חיילים... 400 סוסים... 400 חרבות...
כל דהירה טנג דיגדם.. טנג דיגדם... רק הרעש  שעשו ה-400 סוסים
היה מביא פחד ללב, בהלה !.. כל החיילים היו לבושים פרפקט...
יודע למה ! כי הוא היה מאוד קפדן ובשביל כפתור היה חותך את
הראש ממש כך "כפתור... מוריד את הראש"  אז..הוא נתן הוראה ל..
400 פרשים שלו לדהור לקרב ..טנג יגדם..טנגד יגדם.. ומי שלא היה
כמו שהצאר ציווה הסתכן בראשו... וה- 400 סוסים התחילו לדהור
לקרב נגד הממלכה האחרת, משהוא כמו 500 קילומטר היה זה מרחק
עצום באותם הימים ואתה יודע כי במרחק כזה של 500 קילומטר לא
פשוט היה לשמור על הניקיון למרות הפחד מהצאר שבשביל "כפתור...
מוריד את הראש". הם שמרו על ניקיון... מה זה שמרו אפילו הסוסים
לא העזו לעשות אבק או לחרבן בדרך (חרבנו לתוך שקים תוך כדי
הדהירה) ושמרו על סדר, הקפידו על המהירות ובדקו שהחרב תהיה
נקיה... בקצור...בגלל "כפתור היה מוריד את הראש"  וככה  הם
דהרו 400 חיילים... 400 סוסים 400 חרבות... טנג דיגדם..
טנגדיגדם... דיגדם...דיגדם... יום ולילה  הם דהרו בלי הפסק,
בדרך לפני הקרב קבלו הוראה לעצור למנוחה לפני הקרב, אבל הפחד
מהצאר שבשביל... "כפתור...היה מוריד את הראש" הם בדקו את
הניקיון... וכולם היו מבריקים...ומצוחצחים !!. מה זה...
מבריקים... ומצוחצחים כל כך נקיים... שאפילו בחושך ראו את
הכוכבים של הדרגות נוצצות עליהם !.

אז מה אמרנו..... הוא נתן הוראה לפרשים לנוח לפני הקרב ואז...
כל הקצינים נכנסו לאיזה בית מרזח מלא שיכורים ובתוך הח'מארה
נמצאו... נקבות מה'זה יפות... יותר יפות מיפות, ומוסיקת כינור
של צוענים. והקצינים היו צמאים לאיזה כוסית טובה וחרמנים לאיזה
ק'וסית.. חמה.. אחרי כל כך הרבה זמן של דהירה ובמיוחד הפחד
מהצאר שבשביל... "כפתור היה מוריד את הראש" אבל מה... למרות
שהיו מתים לאיזה כוסית וכ'וסית עדיין הפחד עבד, לא סתם פחד, לא
מהמלחמה אלא מה-כפתור מוריד את הראש ... יא ראבאק איזה פחד.
בקיצור... הם נכנסו לח'מארה ובתוך הח'מארה השיכורים והנקבות
היו רוקדים שרים מתהוללים ו..מה לא, אבל... למרות הכל היה
עדיין בראש  הפחד "כפתור מוריד את הראש"... יא אלוהים. מה יעשו
? עכשיו בחוץ היו  0 0 4 פרשים !! זה לא פשוט זה 400 חיילים..
400 סוסים 400 חרבות.. ו-..הצאר  מ ה  י ע ש ו
החרמנות עלתה על הפחד שהיה להם בראש.. בקיצור... הם... נכנסו
פנימה.. עם כל החרמנות שלהם ואלוהים ישמור... כמה הם היו
חרמנים שאפילו הפחד "כפתור מוריד את הראש"...לא הזיז להם אחרי
הכל הם היו  חיילים אמיצים וגיבורים שעברו קרבות דמים... מסמרי
שיער כל אחד מהם בפני עצמו, גיבור כמו 1000 חיילים )לא פשוט
היה באותם זמנים להיות קצין( רק מי שלא ידע פחד יכול היה להיות
בדרגת קצין בצבא של הצאר. בקיצור... הם... נכנסו פנימה.. פתחו
את המעילים הורידו את החרבות הסירו את הכובעים החובה לשמור על
החרב הייתה יותר מכל חובה אחרת !!! בקיצור.. קראו למשרת ואמרו
לו שיביא להם משהו לשתות ו...כמה נקבות וישימו כמה משרתים ליד
הדלת שישמרו שלא יכנס אף אחד !! אפילו.. הצאר למרות הפחד..
ש"כפתור מוריד את הראש"... בקיצור... הם ישבו שתו והשתעשעו עם
הנקבות בכל ומכל הכיוונים אחרי הכל הם היו גברים בני גברים....
הצאר ניקולאי יצא למרכז המחנה ולא הבין לאיפה נעלמו כל הקצינים
שלו...?!? מה' זה אף אחד מהם לא שם עליו.... מה' הם לא עושים
חשבון... שאל פה שאל שם ו... איזה מניאק אחד הלשין... שהם
נמצאים במסבאה שבפונדק ותמיד, כל הזמן, היה איזה משהוא
בסביבה... מסריח... והוא לא ידע ממה בא הסרחון הזה... קדימה,
אחורה, לא ראה כלום... בקיצור...מה' זה ... אף אחד מהם לא שם
עליו... מה הם לא עושים לו חשבון ?!? (וואלק)... כל ה- 400
הפרשים וה- 400 סוסים עם 400 החרבות... הצאר שמע את המניאק אמר
לו תודה על העזרה ומיד ציווה לחתוך למלשין את הראש (למה?... כי
מי שמסוגל להלשין גם יכול להיות מרגל) איך אמרנו "כפתור מוריד
את ראש"...בקיצור... הלך עוד ראש אחד, התחיל ללכת לכיוון
הפונדק וראה שיש שומרים בכניסה חזר חזרה לכיוון המחנה ובדרך
ראה איזה שיכור עני ומלוכלך ומהעצבים חתך לו את הראש.... הלך
עוד ראש... למה ?.. כי מי מאבד את הראש בשתייה סימן שהוא לא
צריך אותו ולבש את הבגדים שלו וחזר לכיוון החמרה בשביל לראות
מה עושים ומדברים הקצינים שלו מאחורי הגב שלו שמחר יש להם
מלחמה והיום הם לא עושים לו חשבון יעני הוא צריך אותם בינתיים
הא( אבל משמעת זה קודם לכל, מלחמה לא מלחמה בשביל "כפתור הוא
מוריד את הראש" אין חשבון... בקיצור... נכנס פנימה וראה אותם
בשעשועיהם שמע אותם מדברים עליו לטוב ולרע ו...הוא הצטרף אליהם
והוא השתעשע עם הנקבות דפק שתייה שיחק אותה יעני מסטול
ופתאום... קיבל קריזה הוא היה מסוגל לקבל כל מה שהם אמרו, מה
שהם עשו, אבל לראות חייל ובמיוחד קצין שלא שומר על נשקו !! בזה
הוא לא עמד ואז... ופתאום....שוב הוא שוב  הריח באיזה סרחון
שלא יכל לעמוד בו איך אמרנו בשביל "כפתור הוא מוריד את הראש"
הוא ניגש לאחד מהם שהיה די דומה לך... ממש היה כמוך... וואלה !
כן !! שתי טיפות חרא .. כל כך מגעיל כל כך מסריח... שאפילו
הצאר לא העיז להתקרב קרוב מדי אליו כי הוא היה ... כל כך מגעיל
כל כך מסריח.. שאפילו המשרתים והעבדים של הצאר ניקולאי
נגעלו...
התקרב אליו הצאר... ושאל אותו תגיד בן אדם כל החיים שלך תהיה
כך מלוכלך.. איכס.. אתה קצין  !!  אתה גיבור !! תפסיק להיות
חרא !! .......

ומאז ועד היום כולם מספרים כמה היה גיבור.... ושבזכות החרא
שהוא...(הצאר) לא חתך לו את הראש.


צבי לבב תפאורן במות וסרטים נפטר מאיתנו בכיף ומאז העולם
הפסיד אישיות צבעונית ומיוחדת !







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ניגבתי בדוך ולא
בסיבוב




אפרוח ורוד
בשירותים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/4/03 3:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מוטי פרי-מור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה