אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול.
לא תישכח ממני לעולם התמונה של אותו היום- היום הראשון
ללימודים בתיכון 2003
ישנו כל הבננות אצל קורין
ישבנו ודיברנו כל הלילה כמו החברות הכי טובות,
ואז בבוקר למחרת התארגנו יפה, התאפרנו
כ"כ נרגשות מהיום הראשון, כ"כ הרבה שאלות
ובלי הרבה תשובות
לא חשבנו על כלום חוץ מיזה..הכל נראה רגיל לגמרי
יצאנו מהבית.
אני לא ישכח את הנסיעה-
הנסיעה במכונית של אבא של קורין,
הוא החל לנסוע מהבית של קורין
כל הבננות היו במכונית אז (נראה לי...)
ואז באה הפניה-
הפניה של הכביש, הפניה של החיים שלי
המכונית עם כל הבננות פנתה לכיוון אחר
הן היו אמורות ללכת לכיוון אחד-אחד העם
ואני לכיוון ההפוך- גולדה
באותה פניה הבנתי הרבה דברים שלא חשבתי עליהם לפני,
פתאום הכל נראה לי מוזר מבלבל מ פ ח י ד
אני והחברות הכי טובות שלי היינו צריכות לעמוד במבחן הגדול של
החברות- המרחק
התחילו לעלות בי צמרמורות ומלא מחשבות התרוצצו לי בראש
מה יהיה בלעדיהן? איך אני אסתדר? מי יהיו החברות הכי טובות שלי
שם- במקום החדש שאליו אני צריכה להסתגל ללא החברות שלי?
יצאתי מהמכונית כשכולי דמעות הסתכלתי לעברן וראיתי שהן גם לא
שמחות במיוחד..זה היה אחד הרגעים הכי עצובים בחיים שלי..
המכונית הסתובבה ופנתה לכיוון השני ואני- אני הייתי צריכה
להמשיך לדרכי לעבר הביצפר החדש שלי.. בלעדיהן..

היום כמעט שנה אחרי כולן נשארנו החברות הכי טובות שלי.. עם
חלקן שמרתי על קשר טוב יותר עם חלקן פחות אבל זה לא משנה את
ההרגשה והידיעה שהן החברות הכי טובות שלי ולא משנה מה יהיה
ואיפה נהיה.. יש כאלה שאצלם זה רק דיבורים..אני לא אחת מאלה כי
עובדה שעכשיו אני יכולה להגיד בביטחון מלא- בננות, עברנו
ת'מבחן!
ה"חווייה" הזאת היתה אחת החוויות הכי קשות שהייתי צריכה לחוות
בחיים שלי. תמיד שנאתי שינויים בעיקר אם הם גרמו להפרדתי
מהחברות הכי טובות שלי אבל כמו הכל דבר בחיים אפשר למצאו גם
דברים טובים- ה"חווייה" ההיא  לימדה אותי הרבה דברים חדשים-
למדתי לא להיות תמיד תלויה באנשים אחרים, לסמוך יותר על עצמי
ועל היכולות שלי, לסמוך על החברות שלי ולדעת להתגבר. להתגבר על
כל המכשולים שעמדו ועוד יעמדו בדרכי בחיים, ולהתגבר עליהם תוך
כדי חווייתם, תוך כדי הפקת לקחים מהם ולדעת להתגבר בכוחות
עצמי. לא להיות "ילדת השמנת" של אמא כי את זה עברתי לבד ואף
אחד, גם לא הבנאדם הכי קרוב אלי בעולם-אמא שלי, לא יכל לעזור
לי. את כל מה שהשגתי השנה השגתי בכוחות עצמי. בין אם זה החברות
החדשות שהכרתי ובין אם זה לשמור על החברות שהיו לי ותמיד יהיו
לי- החברות הכי טובות שלי!

אני כותבת את זה לכן, הבננות, כי אני רוצה שתדעו שאני עדיין
אוהבת אותכן מאוד מאוד ואם נשארנו כאלו קרובות אז אולי צריך
להסיק ת'מסקנות הנכונות..
אני מקווה שנמשיך להישאר כאלו קרובות ואני עוד יותר מקווה שלא
תישכחו אותי אף פעם! כולכן מאוד חשובות לי וכל אחת מיכן
מבחינתי מישהי מיוחדת שיש בה המון. תדעו למצוא את הדברים
הטובים בעצמיכן ולפתח אותם. תדעו לשאוף למטרות טובות ולהגשים
את חלומותיכן. תדעו לתת מרצון ואני יודעת שכל אחת מיכן יכולה
לתת הרבה מעצמה. תדעו להתגבר על המכשולים שבחייכן, אנחנו רק
בתחילת הדרך ויהיו עוד הרבה כאלה. תדעו לאהוב את מי שאוהב
אתכן. תדעו לחיות. והכי חשוב- לשמור על החיוך תמיד רחב!!

אתן יודעות עד כמה אני מעריכה, ועד כמה אני אוהבת אתכן אני לא
חושבת שאני יוכל לתאר לכן את זה בכתיבה. אתן מאוד חשובות לי
ותופסות חלק גדול בחיים שלי. אני רק רוצה שתזכרו שתמיד יש לכן
אותי, עד כמה נדוש שזה נשמע, אני חושבת שהוכחתי לכן שאלו לא
דיבורים באויר ושאני באמת מתכוונת לזה כשאני אומרת שאתן יכולות
להיות בטוחות שיש לכן אצלי מקום מאוד גדול (שורה ראשונה!)
בלב!
אז בננות יפות שלי.. השנה עוד מעט ונגמרת, לא נשאר עוד הרבה
וגם מה שנשאר עובר מהר מאוד. אל תשכחו את כל מה שכתבתי לכן כי
התכוונתי לכל מילה ומילה, אל תשכחו לחייך גם כשטיפה עצוב- לא
בשביל זה אנחנו חיות, תעשו מה שבא לכן באותו הרגע והכי חשוב-
אל תשכחו אותי.. שלכן לתמיד באהבת אמת, החברה ה"רחוקה" שלכן
שתמיד תהיה קרובה- רותם.