מצאתי משהו ששווה למות בשבילו!...אה...לא...זה רק
קולב...תקשיבי, מה דעתך שבסוף היום ניקח איזה סיבוב קטן, אבל
רחוק, לא קצר ...את יודעת מה, "סיבוב גדול" לבקר את שלומי;
נזכרתי שהוא חייב לי איזו אמיתה פילוסופית.

תמיד אהבתי לבקר את שלומי, למרות שבכל פעם שהייתי חוזר מהבית
שלו, הייתי מרגיש יותר אדיוט מהרגע שלפני שבאתי אליו.
הסיבה שבכל אופן אהבתי ללכת לשם, זה בגלל שלא איכפת לי להיות
אדיוט, וזה לא שלא איכפת לי, אני בעצם חותר לזה.
בכלל, פעם החלטתי להקים איזו שהיא קבוצה לשם עידוד האדיוטיזם,
חשבתי לקרוא לה "יש לך חברים, אבל גם הם סתומים בלחץ"
חשבתי שעם שם כזה, יהיה קל ביותר לדחוף את זה בפרסום רצחני מפה
לאוזן.

כמובן שהיה כאן תכנון לקוי, מכיוון שהקבוצה היא לשם "עידוד"
האדיוטיזם, אבל לא פונה (בלבד) לאדיוטים משכבר.
הדבר כמובן יוצר בעיה חריפה, בגלל שרב האנשים שיכולים להעזר
בשרותים של קבוצת עידוד שכזאת הם אנשים אינטלקטואלים מהממוצע,
ומשום מה, אנשים כאלו לא מסתובבים עם אנשים "סתומים בלחץ",
לפחות כך הם חושבים.
אז חשבתי להחליף את השם, אבל עצרתי, וחשבתי שהשם לא ממש משנה
כי הקבוצה לעולם לא תקום.

נועה, את באה?...אחלה...הולכים...(הגענו תוך זמן לא ארוך, לא
קצר, זמן בין ארוך לקצר אבל לא באמצע)
אהלן שלומי!, מ'ניינים?...או שיט, הוא לא מדבר...נועה!!!
שלומי! שלומי!...ש-ל-ו-מ-י!!! נועה תחייגי אמבולנס! אולי הוא
מעולף..פאק...הוא לא נושם...

מאז ועד היום חשבתי על אותה אמיתה פילוסופית, וידעתי שזה
ששלומי שם קץ לחייו, לא יכולה להיות האמיתה הפילוסופית
הרצויה.
בגלל שאמיתה זו נקבה ו"שם קץ לחייו" זה זכר; רבאק, השפה גומרת
לי את החיים.