אינני יודע כמה זמן עמדתי שם בוהה וקפוא. החום האילתי לא הצליח
להפשיר את גופי. בסוף, מבטי התמקד והצלחתי לראות נכוחה. ניערתי
את רגליי המאובנות, וטיפסתי על הגדר שהובילה אל הים. כשהייתי
עצוב, או סתם רוצה לברוח, הייתי נוהג לרוץ. הייתי רץ למרחקים
עצומים ומשחרר בכך את גופי הכלוא.
אז רצתי, לא ידעתי לאן, לא הכרתי את המקום, אבל רצתי כמו
מטורף, עד לאן שייקחו אותי רגליי. הים הכהה רחש לצידי, מעודד,
ואני המשכתי והמשכתי. עד שצנחתי מותש, מתנשף בטירוף ומזיע
כולי. הרגעתי את נשימתי הטרופה. הסתכלתי על הים, הוא הסתכל
עליי, והחלטתי להיכנס. פשטתי את בגדיי, השלכתי אותם על החול
ופסעתי אל הים עירום. מעולם לא העזתי לעשות דבר כזה, והרגשתי
שמשהו זז בי אם אני מעז לצעוד בבטחה שכזו אל המים הקרירים
והחשוכים, שקיבלו אותי באהבה אין קץ ובלי לשאול שאלות. הזרמים
של המים היו רכים וערטלו את גופי בסחרור עדין. עמדתי שם
והתחלתי לצחוק. צחקתי וצחקתי, הייתי לבד, והייתי רטוב, והייתי
שמח. לא הבנתי מה קורה איתי ומה אני בכלל מרגיש, אבל פשוט
צחקתי בקולי קולות עד שלא הצלחתי יותר. יצאתי מהמים ונשכבתי
עירום על החול. פשטתי ידיי לצדדים והבטתי בשמיים. מימיני
ומשמאלי היה רק חול וחול, ומעליי הייתה כמות בלתי מוסברת של
כוכבים שנצנצו בהתרגשות כמו ילדים קטנים. אבל אז התחילו
המחשבות הרעות לנגוס בראשי. מה עשיתי? מה בכלל עשיתי? ומה
עכשיו? מה יהיה איתי עכשיו? מה יהיה עם החיים שלי עכשיו? מה
יהיה עם ההורים שלי? מה אבא שלי יגיד? ומה עם תמר? ועם כולם?
ומה הם יגידו? ניסיתי לנשום לעומק את האוויר הלח ולהרגיע את
מחשבותיי המתרוצצות. נזכרתי במה שעידן פעם אמר לי על תמר, וכל
הזמן הזה הדחקתי את דבריו בכשרוני המבורך להדחיק דברים, שכל
תכלית קיומה של תמר בשבילי, הוא שהיא פשוט נוחה. עכשיו לא
הצלחתי להתעלם מהמחשבה הזו, על הבחורה היפה, שיודעת היטב מה
היא רוצה מעצמה בחיים ולא נותנת לאנשים אחרים לבלבל אותה,
אוהבת מין בצורה בלתי רגילה, הבחורה שחשבתי שאהבתי, אבל פתאום
היה נראה לי הרבה יותר הגיוני המחשבה על תמר כשריון מפני
העולם. הרי מי יגיד על החבר של תמר הכוסית שהוא לא נמשך לבנות?
זה לא הגיוני בכלל.
לא הבנתי למה מעולם לא העזתי להתמודד עם הרגשות האלו, והעדפתי
להדחיקם ולהיזכר בהרגשה המענגת בתחתית בטני מוקדם יותר בערב.
ואז הבנתי למה אני פוחד. איך אוכל ללכת לספר לכולם שהתנשקתי
עכשיו עם בחור והרגשתי כמו שמעולם לא הרגשתי אם אף אחת מהחברות
הכוסיות שהיו לי בחיי? איך אוכל לספר להם שכשראיתי את אורן
במקלחת קיבלתי זקפה? איך אוכל לספר להם שכל החיים שלי הם שקר
עלוב? שכל הנשים שזיינתי בחיי היו טעות? רק כשהשמש החלה למצמץ
מרחוק נרדמתי שם מותש ממחשבות, מת מפחד על החיים שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.