[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יאן צידראן
/
להפשיר את איש הקרח

מה אגיד לו? אני רוצה שהוא יידע מה אני מרגיש. כבר אמרתי לו את
זה, אז למה שוב פעם? אני מרגיש שמשהו חסר. שהוא קיבל רושם
מוטעה עליי. ואם זה כך, אני רוצה עוד הזדמנות. אני רוצה סקס.
להוכיח לו שאני יכול להיות עדין, אני לא היפראקטיבי! אני לא
אגרסיבי! אני באמת אימפולסיבי. אבל זה אני. רציתי להכיר אותו
טוב, והכרתי אותו. הוא מוצא-חן בעניי. אני רוצה להמשיך להיות
בקשר איתו. (איזה מין קשר?הוא כבר הבהיר לי שהוא לא רוצה מערכת
יחסים.) אני רוצה, הוא כל-כך מוצא חן בעיניי ואני מוכן לחכות.
אבל, אני חושב שהתחלנו לא טוב. מה אני עושה?! האם לנסות לשכב
איתו היום? כן. אבל צריך לעשות זאת בעדינות. איך בעדינות? לפתח
שיחה על נושא מעניין, לדבר לעניין בלי למרוח ובלי להתחנחן.
אולי בעצם לא כדאי להכנס לנושא. הוא בחופש, הוא לא צריך צרות
על הראש. אולי כדי להניח לזה וללכת? הבעיה היא שאני חרמן, אני
רוצה אותו פיזית. מה לעשות? איך לעשות? אני מבולבל, לא יודע
איך להגיע לזה. הוא אוהב עדינות, איך אני עושה את זה? אני
מפחד, אני לא רוצה להרתיע אותו שוב. הוא יודע שאני נמשך אליו.
השמיים מתקדרים, איזה מזג-אויר מחורבן לטיול בעיר.אבל אין לי
ברירה, אני לא יכול לשבת פה לנצח. מישהו נורא יפה מתחרמן עם
חברתו בשולחן ממולי. גם אני רוצה. איזה מבט מצועף יש לו
בעניים, הוא ממש אוהב אותה. גם אני רוצה.
איזו סיטואציה מחורבנת. כי אני בעצם נהנה להיות כאן. אבל רציתי
יותר, רציתי לטייל כל היום ולחזור אליו בלילה. להיות איתו,
לדבר איתו. להזדיין איתו. אני לא רואה את זה קורה, אני מצפה
ליותר מידי, רק הכרתי אותו.
מה אני רוצה לעשות? לקפוץ ישר למים עמוקים? זה לוקח זמן. ואני
נורא לחוץ, אנשים לא אוהבים שלוחצים אותם. גם אני לא, אייל הוא
צודק כשהוא אומר שאני חושב רק על עצמי. אני סגור בבועה שלי. לא
מודע למה שמתרחש מסביבי. אדיש לחלוטין. אני חושב שהוא יוכל
לעזור לי בזה. אני מרגיש כל-כך טוב איתו.הוא מאוד תקיף ודעתן,
אבל הוא צודק בחלק מהדברים. הוא יודע איך להתנהג עם אנשים.
בנימוס מהוקצע.
אני מדבר בחופשיות ללא גבולות. מעולם לא ספגתי כל-כך הרבה
ביקורת עלי בשבוע אחד. ועוד מאותו אדם !!!
איזה אבסורד מזדיין, כל מי שמכיר אותי, אוהב אותי. ודווקא
הבנאדם שחשוב לי שיאהב אותי נרתע ממני. אני חייב לתקן את
הרושם. איך? איך? אני לא יודע עדיין. אבקש חשבון ואצא לטייל.
אני כבר אחשוב בדרך (כאילו שאפשר אחרת).

זה ממש מבלבל.חשבתי שלא כדאי כי אני לא יודע איך. כלומר, אני
לא יכול לבוא אליו ולהתחיל לחרמן אותו. צריך לדבר קצת לפני.
ליצור אווירה מסויימת. הבעיה היא, שברגע שאנחנו מתיישבים יחד
אני מתאבן. לא יודע מה לומר, איך להגיב למה שהוא אומר. למה אני
כל-כך לחוץ?
מה הבעיה שלי פשוט לשבת ולדבר? לספר סיפור קצר ומצחיק שקרה לי?
קשה לי. קשה לי. הוא דוחה אותי, ובזה הוא מושך אותי יותר, אני
ממש אובד-עצות, אני חייב להרגע, להשלים עם המציאות. הוא לא
רוצה אותי. אני מטורף אחריו. אני בסך-הכל רוצה זיון אחד טוב,
ואני ארגע.למה הוא לא מוכן?! אני עד כדי-כך דוחה אותו? זה ממש
מטריד אותי. צריכה ליהיות סיבה ממש טובה בכדי לא לרצות לשכב
איתי במשך עשרה ימים. מהי? לא יודע, ואין לי אפילו רמז.

אני חייב להוציא את זה החוצה, לומר לו, זה משגע אותי. אבל זוהי
הבעיה שלי, למה לי לגרור אותו לזה? הפחד שלי הוא, שכתוצאה מזה
הוא יתרחק ממני יותר. מה לעזאזל אני אמור לעשות?! לדבר?
להדחיק? לחזור הביתה אל הבדידות האיומה הזו? אני רוצה אותו,
אני מוכן לעשות הכל בשביל דנוש, אני אוהב אותו, כל-כך אוהב
אותו. והוא כל-כך אדיש.
לחכות, זה מה שאני צריך לעשות. לתת לזמן לעשות את שלו.

אני כבר רוצה שזה ייגמר. לא מסוגל לסבול את המתח הזה. זה משגע
אותי.אני מדוכדך. שמש בחוץ. שמיים כחולים מנוקדים בעננים. ים
חלק ונוצץ. ואני, מוקף בזכוכית מבריקה ומחשבות עמומות.שלא
נותנות לי מנוחה לרגע קט אחד. כל הזמן דניאל, דניאל. מה הוא
חושב, מה הוא עושה. כמה שהוא יפה. כמה מעורר הערצה. כמה נורא
חוסר התקשורת בנינו. אי היכולת שלי להצחיק אותו. אני כל-כך
רוצה לראות אותו מחייך, לגרום לו לשמוח. השבוע ישבנו עם כמה
מהחברים הקפריסאים שלו, אחד מהם שאל אותי שאלה מכשילה, ועניתי
לו תשובה טובה. ודניאל פנה אלי ואמר לי בעברית: תשובה יפה, אני
גאה בך. הרגשתי על גג-העולם. הכל פתאום נהיה שליו ורגוע, תחושת
סיפוק אדירה מלאה אותי. דניאל, גאה בי. כמה טוב לי, כמה טוב.
אתמול בעיר הוא פנה אליי בשם חיבה, וזה גם הציף אותי באושר.
הוא לא קרא לי כך מאז שהגענו הנה. יכול להיות שאני נותן חשיבות
גדולה מידי לפרטים קטנים? ייתכן, אבל זה מה שאני מרגיש. איך
אפשר לבדוק אם הרגש מוצדק או לא?

קהות-חושים. שום דבר מסביבי לא מעניין אותי כהוא זה. אנשים
חולפים מול פניי, צוחקים מאושרים. נופשים. ואני פה לכוד בתוך
המחשבות שלי, בין שאלות שלא נותנות לי מנוח, לא מוצא תשובה
לשאלה אחת, ועובר לבאה וחוזר חלילה למן השאלה הראשונה. מתי זה
ייגמר? האם אני בכלל רוצה שזה ייגמר?
אני רוצה להחזיר לו במשהו, הוא הוציא עליי כל-כך הרבה כסף.
מסעדות, מוניות, קניתי לו פסל קטן של פיל מאבן. הוא נורא אהב
את זה.יכול להיות שהוא משחק בי? שהוא מעמיד אותי בכל מיני
סיטואציות ולומד מהתגובה שלי מי אני? אני שונא את קו המחשבה
הזה, מצד אחד, כי זה גורם לי להרגיש כמו עכבר מזויין במבוך
גבינה דפוק. ומצד שני אוהב, כי זה אומר שהוא רוצה אותי ומנסה
לבסס את הקשר על משהו עמוק יותר מסקס.
אבל זה נשמע לי כמו שטות גמורה.איזה מין אדם עושה דברים
כאלה?זה בדיוני מדי. ואולי זה מה שאני רוצה לחשוב. כי אני לא
מסוגל לקבל את העובדה שהוא פשוט לא רוצה אותי ולכן הוא קריר.
אני אוהב אותך דניאל, אני אחכה לך אתה גורם לי לרצות להיות אדם
טוב יותר. אתה הבנאדם היחיד שאני מסכים לקבל ממנו ביקורת.
אני צריך עוד קפה. נחמד לשבת כאן ולכתוב. זו פעם ראשונה שאני
עושה את זה, וזה מוצא חן בעיניי. אהפוך את זה להרגל, זו דרך
מצויינת לפרוק את כל המחשבות שיש לי בראש.

חזרתי לדירה שלו. הוא חייך חיוך רחב כשראה אותי, ומיד התחיל
לדבר על דברים עניינים. הכסף שהוא שילם למסגר, וכמה שהוא התעצל
לסתום את החורים שבקיר.אני עמדתי שם, מקשיב, מחייך, מסכים.
מלטף במבטי את פניו היפות. הוא הסתובב הרבה היום. הפרצוף הלבן
שלו האדים מעט. כמה שהוא סקסי. הוא מדבר ומחייך, וכל מה שאני
רוצה זה לחבק ולנשק.
אני רגוע, כבר לא מטרידות אותי מחשבות. הים כל-כך שטוח. מכליות
בגדלים שונים עוגנות ליד הנמל, מחכות שיחשיך... הוא מסתובב
בבית. מתכנן היכן יתלה את התמונות שמיסגר. כמה שהוא מאורגן
ומסודר. הלוואי שגם אני הייתי כזה. אני עושה הכל בעירבוביה אחת
גדולה, משהו טוב חייב לצאת מזה. יצא כרגע החוצה החמוד הזה,
הדובון הלבן המטריף הלא-שלי הזה.
שאל אם אני רושם יומן. עניתי שאלו מחשבות. איזה חיוך כובש יש
לו. העיף מבט על הכביש והעביר ביקורת על איטיות השיפוצים. תמיד
צריך להיות מעורה בסביבה שלו, לדעת הכל. ולהעביר ביקורת כמובן.
"אולי תכנס פנימה? נורא קר כאן." אמר. לא תודה חמוד, טוב לי
כאן מול הים הענק והדומם. איזו שלווה כאן במרפסת. לשבת לכתוב,
לחשוב ברוגע, הייתי צריך לאמץ את ההרגל הזה לפני המון זמן, אבל
אף פעם לא התחלתי בזה. תראפיה נהדרת ודרך נפלאה לביטוי. חיפשתי
את זה המון זמן, ומצאתי סוף-סוף. תודה דנוש!
נכנסתי פנימה למלא עוד כוס של בירה. הוא יושב בסלון, מדבר עם
האקס בסלולרי. נפרדו לפני חצי שנה, "זה פשוט נגמר" הוא הסביר
לי בפעם הראשונה שנפגשנו. הוא שומר על קשר הדוק עם כל האקסים
שלו. לעולם לא נפרד בכעס, כל-כך איכפתי. ועם זאת כל-כך מבודד.
אני מאוד שליו עכשיו, אני לא יודע אם זו הכתיבה, החזרה הביתה
מחר, או שאולי זו הבירה. בכל-מקרה, שלווה אופפת אותי. אני לא
רוצה לחזור לסלון ולשבת איתו. שיהיה לבד. כמו שהוא אוהב. נורא
קנאי לפרטיות שלו הדניאל הזה. אוהב את הטריטוריה שלו נקיה
מדאגות, מתפקדת כמו שהוא אוהב. מלך הארמון. שליט האחוזה. הוא
לא שלי, לא שלי.
אסור להלחיץ אותו. שיראה שאני מסתדר לבד גם בלעדיו. למרות שמה
שאני רוצה זה לחזור בסוף היום הביתה, ושהוא יהיה שם. שאני אדע
שהוא שם. עכשיו הפריעו לי, השכן ובן-זוגו. רוצה שאשב איתם
בסלון ואפטפט באנגלית רצוצה. בטח גם יציעו לי לבוא לראות אצלם
סרט בדי.וי.די (הם אוהבים להשוויץ) נו טוב, אגמור את הבירה,
ואכנס.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי שאמר ש'זה חם
ומתוק', לא היה
אף פם בצד שלי
של המתרס.




שלי בווידוי
חושפני


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/4/03 4:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יאן צידראן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה