היום בערב, בערך בשעה 24:00 הזזתי את מבטי מהטלוויזיה (שידרו
את ראיון עם ערפד, אני לא יודעת למה לא הסתכלתי על הטלוויזיה
אבל, קרה מה שקרה...) וראיתי לפניי יצור קטנטן ומכוער נכנס לי
לחדר. פרצתי בסדרה של צרחות והערתי את כולם... במדינה... העכבר
הגיע ולאף אחד לא ברור מאיפה.
אני, שפחדתי לקום מהספה, עברתי לספה הקטנה בצעדיי ענק תוך כדי
טיפוס קל על השולחן וחייגתי לנועם. החבר שלי. הוא הגיע לכאן
תוך 10 דקות שבהם צפיתי בהמשך של ראיון עם ערפד, תוך הצצה קטנה
כל 10 שניות לראות שהעכבר לא רוצה לעשות ביקור בספה. כשנועם
הגיע הוא הביא אתו מלכודות לעכברים, למרות שאני לא מבינה איפה
ב-24:00 בלילה הוא מצא מקום שבאמת מוכר אותם...
בעוז ובגבורה פסענו לעבר החדר שלי, שמנו את מלכודות הדבק
וסגרנו את הדלת והאור. התיישבנו בחדר טלוויזיה, כי בחדר שלי זה
לא היה אפשרי... דיברנו שעות על שעות, ונועם צלצל לאמא
הפולנייה (היא באמת פולנייה, כל 10 דקות היא מתקשרת היא לא
שמעה על לתת לילד שלך לנשום?)  שלו ואמר לו שהוא ישן אצל חבר,
והשמיט את העובדה שזאת אני, כי אמא שלו לא משוגעת עליי, או
במילים אחרות א סובלת אותי בטירוף....
המשכנו לראות את סוף הסרט, ואז חברנו העכבר החליט להראות את
פרצופו הקטן בחדר טלוויזיה... אני קפצתי, כמובן, ונועם לא
נבהל, הוא הרים אותו בידיים, כשאני עשיתי את דרכי לספה השנייה
ואז הוא הביא אותו אליי למרות שהתחננתי שלא יעשה את זה, ראתי
את היצור הקטן מסתכל אליי כאילו אני גודזילה אחת שמסולת למעוך
אותו בצ'יק, למרות שאני באמת יכולה...
עשינו חסד קטן לאלוהים ושחררנו את היצור הטן בגינה, (למרות שלא
בנתי למה אצלי בגינה....!)
ואיך שחזרנו אליי לחדר גילנו להפתעתי שהיצור היה בהריון...
הריון מלא.... עם הרבה גורים... יצורים קטנים.... הוא המליט
אצלי בחדר!! (או היא לשם הפרוטוקול היא) נועם עשה חסד נוסף
למעני והרים את היצורונים הקטנים והניח אותם אחד אחד בחצר.
כשהוא סיים את חסדו הגדול הלכנו לחדר טלוויזיה, כן, בפעם ה-20
הערב...!, ושמנו סרט אחר בדי.וי.די. ראינו ספור אהבה בלתי
נשכח... (אני בת להזכירכם מותר לי לראות סרטים כאלה!) התכרבלנו
על הספה שלי, וכשהיא מתה, בכיתי... ונועם הסתכל אליי בוכה ואז
הוא התקרב עליי ונישק אותי. זאת היתה הנשיקה הראשונה שלי, והיא
היתה מוצדקת ויפה, וחצי שעה אחר כך נרדמתי בזרועותיו עד כמה
שזה אולד פאשיון, לא קרה שום דבר באותו לילה, זה היה תמים
מאוד, ואני לא מצטערת ששום דבר לא קרה באותו הלילה. ויש לזה
כמה סיבות
1.כי אני לא פרוצה,
2.בגלל שסתם לא רציתי,
3.אבל בעיקר בגלל שהייתי מותשת מהלילה הזה.

לא... זה סתם היה בגללי