פגישה עיוורת זה סיפור אבוד מראש. אבל...

היה זה עוד סוף יום עבודה. סוף יום שמסיימים ללא כוח.
אבל  היא קבעה להיפגש בקפה ג'ו וזה כבר נתן לה נקודת זכות.
לסיים יום בקפה ג'ו בשבילי זה תמיד טוב.
היא אמרה שהיא תקדים ותשב לקרוא ספר. דווקא בעולם הפלאפונים
סיפור הפגישה העיוורת שאתה לא יודע מי הצד השני, צריך להיות
יותר פשוט. אבל אני אין לי אחד כזה, אז סימן הספר נראה לי
הגיוני.
אז אני מגיע לבית קפה ומסתכל מסביב ולא מוצא אף אחת קוראת ספר.
האמת שלא מוצא אף אחת לבד. חוץ מאיזה אחת שמסתכלת לכל הצדדים.
אבל היא לא קראה ספר.
אז בלי לחשוב קפצתי למים וניגשתי לשאול אותה אם זו היא. היא
ענתה בתוקפנות תשובה חד משמעתי "תגיד, מה אתה רוצה?" אח"כ
הבנתי שהיא חיכתה לחבר שלה, שהלך בדיוק לשירותים.
היה לי פעמיים מזל עם השאלה הטיפשית הזאת. אחת, החבר שלה לא
ראה את כל מה שקורה ולא הלכנו מכות והשניה, היא לא כל כך מצאה
חן בעיני לא באופי ולא במראה.
טוב התיישבתי והזמנתי קפה הפוך, והוצאתי ספר כדי לסמן את
עצמי.
האמת שהיא הגיעה מתנשפת ומתנצלת. אני לא שמתי לב אם היא איחרה
הרבה זמן, כי הספר היה מעניין.
אח"כ שוחחנו והיה די מעניין. היא אוהבת להקשיב, להאזין. היא
אוהבת את תל-אביב ואני לא חושב שלפני 50 שנה, היא הייתה מצטרפת
איתי ומתגייסת לפלמ"ח.
היא גם הולכת להיות דיילת באל על. שזה טוב ורע, כי להיות דיילת
נניח שזה טוב, אבל באל על?
לסיכום: פעם קודמת הייתה לי פגישה עיוורת שהדבר הכי טוב שהיה
שם זה היה יין אדום יבש מיוחד שהמוכר הביא לי ואח"כ הסלט, כי
הייתי רעב. הפעם הקפה היה טוב, אבל זה לא חוכמה להתמכר לקפה
ג'ו, והיין היה קצת מוזר, כי אחרי הכוס הגדושה ששתיתי על בטן
ריקה, קצת הרגשתי את הראש. אבל החברה נעמה לי והיא הייתה
בסדר.
הבעיה מתחילה בסוף.  
בסוף אולי היא מיהרה לאוטובוס או מיהרה לעזוב, אבל היא טענה
שיש לה אוטובוס לרחובות די מוקדם. אני חייב להודות שדווקא
תירוץ בסדר. אבל אח"כ שליוויתי אותה לתחנה היא החלה ללכת מהר
וגם הפעם היה לה תירוץ שהיא מפחדת לאחר את האוטובוס. שהגענו
לתחנת האוטובוס הסתבר שהיא לא איחרה. מזל שלה. אני החלטתי
לבדוק מתי האוטובוס שלי והסתבר לי שגם לי יש תירוץ מדהים,
הייתי צריך למהר לתפוס את האוטובוס. מזל שעזבתי מהר, כי איך
שהגעתי לרמזור 200 מטר מהתחנה מתגלה לעיני האוטובוס. קיללתי
בקול שבגילי אני עדין רודף אחרי  אוטובוסים (ולא בחורות) ואצתי
רצתי לתפוס אותו.
נזכרתי באוטובוס של הבוקר. נהג קבוע של שעה קבועה. אני תמיד
אומר לו בוקר טוב. והבוקר יצאתי באיחור. וכמובן 300 מטרים לפני
התחנה שאני הולך מולה, אני רואה את האוטובוס עוזב את התחנה
ונוסע. לפתע הנהג ראה אותי עומד על אי התנועה במבט מיואש ועצר
את האוטובוס בצד וחיכה שאחצה . אני הייתי מופתע. התחלה טובה
ליום עבודה.
טוב נחזור לערב, הספקתי לתפוס את האוטובוס.
זהו הסתיים יום עבודה נוסף. עייף וסחוט חזרתי לדירה.
בדרך חשבתי שקרובי המשפחה, החברים והידידים, הם בסדר. הם נורא
דואגים ודוחפים לי כל מיני פגישות עיוורות באמצע החיים.