אני יושבת פה עם כל הח'ברה, ובכלל אין לי מצב-רוח. שני בנים
הלכו להם לדבר בצד, וכל השאר משחקים "אמת או חובה". החבורה הזו
תקועה איפה שהוא בין גיל 5 ל-12 למרות שכולנו כבר טרום צבא.
כבר כמה פעמים אמרתי לתום שאני מתה ללכת הביתה, אבל לילדה יש
עודף מצב-רוח אז לא בא לה. אם עכשיו אני אלך הביתה אני אעליב
אותה, ואני לא צריכה איתה בעיות עוד לפני שאני גרה איתה.
שלחתי הודעה נואשת לאיש, אבל כנראה שהוא עסוק מדי בשבילי.
איכשהו אני תמיד מרגישה שאני מפריעה לו, אז אני משתדלת לשמור
מרחק אבל זה ממש ממש קשה.
פשוט משעמם פה, בקושי שתי מכוניות עברו בשעה האחרונה, ורק אחת
בלילה.
איכשהו עשיתי את הרושם על האיש שאני בנאדם דיכאוני. אולי עכשיו
אני באמת כזאת. פעם לא הייתי ככה, פעם עוד מצאתי פואנטה בחיים
האלו, היום הם כבר סתם.
אני רוצה לעשות את מה שאף-פעם לא עשיתי, לחיות כאילו אין מחר.
להזדיין עד הבוקר, לאכול ארוחה רומנטית, לעשות "פילוו פייט" עם
מישהו ובסוף ליפול על הריצפה ואז להתנשק. אני רוצה לאהוב מישהו
אהבה אמיתית. אני רוצה רשיון ובית, וגם אוטו לא יזיק. אני רוצה
להיות נהגת מונית, מלצרית, דיילת. אני רוצה למצוא את "המישהו
שלי". אני רוצה לגרום למישהו לשנוא אותי. אני רוצה לעשות
קעקוע, עגיל באף, ואולי עוד אחד באיזו אוזן. אני רוצה למצות את
החיים עד גיל 31 ואז למות מוות טראגי בת.ד קשה, ואני רוצה שאף
אחד לא יבכה עלי.
אני רוצה לשקוע בדיון סוער על סיגריות, להיות הכי אנטי שאפשר,
ובשניה שמחליפים נושא להוציא סיגריה מהכיס ולעשן.
אני רוצה, פעם אחת, לא לשים זין על אף אחד ופשוט להראות לכולם,
אפילו אם זה היה רק לדקה, מי זו אני האמיתית. אני רוצה לזעזע
את החבורה הזו!

אני רוצה כ"כ הרבה דברים. הבעיה היא שהם תמיד היו, ותמיד יהיה
בגדר רצונות בלבד...