אני פותחת את הפקק באמבטיה, ורואה את המים יוצאים ממנה, נעלמים
במן שקט מסתורי כזה, עוברים בסחרור מהפנט מתווך הראיה שלי
הלאה, למקום לא ידוע. מערבולת קטנה נוצרת באמבטיה שלי. מערבולת
שמטביעה אתה את כל מה שניסיתי להיפטר ממנו בכל הזמן האחרון.
לפני זה, אני יושבת באמבטיה. אין אף אחד שם. חוץ ממני. רק בראש
שלי מתרוצצים להם יצורים, חומקות להן מחשבות מן התת מודע אל
העל מודע או איך שלא קוראים לזה. מפלצות מאיימות עלי מאחורי
הגב ומנסות להשתיק אותי עם צמרמורות בעמוד השדרה. ורק המים
מגנים עלי. רק המים מטפטפים על הגב במרץ ומטביעים את העל מודע
שלי. המפלצות טובעות גם כן, ואחר כך נשטפות עם המערבולת, או
שאולי הן רק טובעות בכאילו, ופשוט יורדות להן למטה, אל מעמקי
הראש, חוזרות לתת מודע הזה שלי, עד הפעם הבאה.
וגם את האנשים אני מנסה לשטוף עם המערבולת. ליצור מערבולת
אנושית שתיסחף עם הזרם, זרם שנוצר מטפטופים של מים שמנקים
אותי. הכל אני מנסה לשטוף מעלי, להוריד לביוב, לים, למקום אחר
שהוא לא פה ואני לא יודעת איפה הוא.
אבל עם כל המערבולת הזאת רק אני טובעת. אוספת איתי שוב את כל
מה שניסיתי לנקות. אני נסחפת ונשאבת כי אי אפשר להתנגד לכוחות
של מערבולת.