היא הלכה לה לבדה, נערה יפת מראה, ביער הגדול.
הלכה אחרי השביל, ושרה לעצמה שירים.
אך הינה הדרך נגמרה ומצאה את עצמה אבודה אי שם, ביער הגדול.
החלה לבכות הנערה יפת המראה, וכל דימעה מלוחה שזלגה מעינייה
הכחולות התנפצה על החול הקר.
חשבה היא, מה תעשה כאשר היא אבודה באמצע היער הגדול?
ולפתע שמעה קול.
הסתכלה היא שמאלה, הסתכלה היא ימינה ולא ראתה דבר.
הרגישה היא כי משהו מושך את שמלתה מטה.
הרכינה ראשה וראתה שדון קטן, אך אין היו לו עיניים טובות, אלה
עיניים רעות ומרושעות.
שאלה הנערה לרצונו, והשדון ענה בקול "תמים":
"רוצה את לצאת מהיער הגדול?"
והנערה השיבה לחיוב.
"אז הינה מה שעלייך לעשות" אמר השדון "קחי את השק הקטן הזה
שליד העץ ומלאי אותו באהבה".
הנערה השיבה לו בקול חסר תקווה:
"אבל איך ממלאים שק באהבה? הרי אהבה אינה דבר שאוספים, הינה
דבר שמרגישים"
אך כשאר הרכינה את ראשה שוב הוא נעלם.
החלה הנערה במסע אחר חיפוש האהבה, הלכה היא עד רד החשכה ולא
מצאה שום סימן ושום רמז להמצאה של האהבה.
נשכבה הנערה על החול הקר והחלה בניסיונות להרדם למרות הרוח
העזה שנשבה.
בבוקר כאשר התעוררה הנערה מצא היא ליד רגלה מכתב, ובו היה
כתוב
"במקום שבו הלבנה והחמה נפגשים תמצאי את...."
והמכתב נעלם מבלי שהספיקה לסיימו.
קמה הנערה והחלה שוב במסע אחרי האהבה, היא כבר לא חששה ללכת
לאיבוד בתוך היער הגדול.
כי ידעה היא שאין היא לבד, כי איתה שומרים, שומרים רוחניים!
בזמן שצעדה הנערה הרגישה היא כי משהו עוקב אחריה, ובסיבוב לא
צפוי הסתובבה הנערה לראות מה יש מאחורי גבה.
ולתדהמתה ראתה סוס חד קרן לבן ויפה ממש כמו באגדות.
סוס חד הקרן החל לבכות, וכל דמעה שהתנפצה על החול הקר פיזרה
חמימות.
חמימות כמו שמרגישים כשאוהבים!
הבינה הנערה שמצא היא טיפה של אהבה, ונתנה לטיפת דמעה לזלוג
לתוך שק האהבה.
לפתע השק הפך להיות אדמדם טיפה, וחזר לציבעו הרגיל.
השלימה היא את החלק הראשון במסע, השיגה היא את החמימות
שמרגישים בבטן כשאוהבים.

                                                         
המשך בשבוע הבא....