[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אונו מומנטו
/
עשרים שניות אחרונות

הם נכנסו לאולם בשקט, בטור ארוך שנמשך לנצח
הם עלו לבמה  בפינה שלהם ביציע והתישבו, יכלתי לראות אותם
מזיעים, כמוני, אחרי הדיון הסוער שלהם, כל ההווכחות בינהים,
ואי ההסכה המייגעת, או שמה הם כולם הסכימו.
הם מסתכלים עליי במבט קר, והנה אחד מהם מסתכל עליי בלגלוג,
בהתנשאות - הוא אדם יתר טוב הוא חושב, הוא אדם שומר חוק ואדיב,
או שמא הוא כמוני, ומתסכל עלי מלמעלה ממקום מבטח.
הנה אחד מסתכל עליי, אני רואה עליו שהוא נסער, אני רואה עצבות
בעיניים שלו, כמו שלי, על כך שאני הולך למות, אולי זריקה, או
כיסא חשמלי, אני לא בטוח, או שמא הוא מאוכזב כי זה לא יקרה.
והנה אחת, זקנה וחלשה, עם ניסיון בחיים, היא יודעת, אני בוטח
בה, אני שם בה את אמוני, כי היא יודעת... או שמא היא ממורמרת
מהחיים ורק רוצה לזרוע סבל כמו שנגרם לה.
"נשיא חבר המושבעים, האם הגעתם להחלטה?" שאלה השופטת, לא זקנה
אבל גם לא בשיאה, עם משקפיים דקיקות, הגלימה הסתירה את בגדי
המעמד הבורגני שלה מהקוליגות שלה, היא הסתכלה עליי ברציניות,
היא כאן לשרת אותי, את הצדק, היא פה לתקן את העוול הנורא שנגרם
לי, לדאוג לי, או שמא לתת דין וחשבון לעוול הנורא שגרמתי אני.
"כן כבודה" אמר אחד ביציע, הוא עמד לפניי האולם, עם פתק בידו,
הפתק שמכיל את חיי, הפתק שמכיל את דעותיהם של שמונה אנשים שלא
מכירים אחד את השני, שנקראו אך ורק לתת הכרעה, הוא הסתכל עליי,
על השופטת,  ועל כל האנשים המוכחים, הוא לא היה מסוגל לעמוד
ככה עוד הרבה זמן, הוא נראה כאילו עמד להתעלף, כי במכתב שבידו
ישנו מלאך המוות שיהרוג אותי, בגלימה לבנה ומזרק, או שמה את
חירותי.
אל האיש התקרב השומר של בית המשפט, ולו הביא האיש את המכתב,
השומר התכל לאיש בעיניים וניסה לקרוא את מחשבותיו כדי רק לנסות
לדעת מה מסתתר שם בתוך קיפולי הנייר לפניי כולם, הוא כמו שחרקן
בתיאטרון, אבל רק ניצב, ניצב שמסתכל, נותן לאנשים לראות רק את
נוכחותו ולא את עצמו, והוא מנסה לראות אל תוך המשחק, אל תוך
התסריט שרק ראה אותו נכתב מרחוק, הוא הלך כמה צעדים והביא את
המכתב לשופטת, הוא מסתכל ישר לעיניים שלה, מנסה להגיד לה את מה
שהוא הבין מראשו של חבר המושבעים, הוא יודע שאני הולך למות, לא
הבחנתי אומנם אם הוא מראה לה את זה דרך עיניים עצובות או
עיניים שמחות ומרוצות, אבל ראיתי את גופו הולך, הבנתי שהוא
יודע.
השופטת פתחה את המכתב, הציצה פנימה, ומייד קיפלה מחדש את  פיסת
הנייר הדיקה ונתנה אותה לשומר, היא הסתכלה לו יישר בעיניים,
ניסתה להראות לו שהיא יודעת את מה שהוא יודע שאיננו יודעים את
מה שחבר המושבעים יודע ויודע שאחנו לא יודעים, היא הייתה קרה
וקריקה כמו המוות עצמו, דרך העיניים שלה שהיו עשויות כמו מסך
הברזל לא יכל להבחין בתשובה אפילו מגיד עתידות.
השומר הלך חזרה אל האיש ונתן לו את המכתב בידו, השומר הפעם לא
התכל עליו, הוא כבר ידע.
לבי החל לפעום חזק יותר ויותר, הרגשתי את עצמי רועד עם כל
פעימה, כמו בעיטה אל קדימה ואז אל אחורה, הרגשתי כמו מטולטלת
שנעה מצד אחד לשני על פי מקצב מוכן מראש שסופר את השניות
למותי, כמו שעון קוקיקה שנפתח קורה לי  "מוות!" "מוות!" חוזר
פנימה וחוזר אחרי שניה "מוות! "מוות!".
"מה היא החלטתכם?" שאלה השופטת , ברגע זה ראייתי התערפלה,
סוחררתי, לבי פעם יותר ויותר חזר, שאב יותר ויותר דם במהירות
כלכך גבוהה עד שלראשי הגיע פחות מדיי חמצן, או שמה יותר מדיי.
זיעה קרה נזלה ממני באולם הרותח,  הסתכלתי על חבר המושבעים, הם
נועצים בי מבט איימים, התכלתי אחורנית ועליי נעוצות מאות זוגות
עיניים שרוצות לראות את עיניי מנוקרות בשדה היבש ע"י עורבים
שחורים, שיקרקרו את שמי בממלכת הגיהנום האפלה שממנה הם באו.
"אנו מוצאים את הנאשם".. הוא הסתכל עליי, נשף פנימה שנימה
עמוקה, בדיוק כמוני, והמשיך את המשפט העגום ועצוב שפיו דיבר
"לא אשם"
ראיתי לבן בעיניי... נפלתי מתה אל הכיסא והתחלתי לבכות  מאושר
עילאי כמו שמעולם לא בכיתי... הוא המשיך "בסעיף רצח אחד, אבל
אשם בכל סעיפי הרצח הנותרים".. שיט.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
- דום לב.
- שבץ.
- התרחבות
עורקים.
- הופעה של
היי-פייב.
-כריש דם במוח.
-תאונת דרכים.





השניצל מונה כמה
דברים שעדיף
להמנע מהם לטובת
בריאות תקינה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/4/03 10:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אונו מומנטו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה