קמתי בבוקר עם חיוך על הפנים, אתמול היה לי יומולדת 9 .
חגגתי עם כל הכיתה ב"בורגר ראנץ" והיה כיף! הלכתי לישון מאוחר!
כמעט ב-12.
וקמתי מלאה באושר, חיוך ענק על הפנים.
הלכתי למקלחת לשטוף פנים ועברתי דרך המטבח כדי להגיד לאמא בוקר
טוב.
"בוקר טוב אמא" אמרתי ונתתי לה נשיקה.
היא חיבקה אותי "נהנת אתמול?" היא שאלה וליטפה לי את השיער.
"מאוד! הלוואי שכל יום היה לי יומולדת!" אמרתי.
אמא חייכה "טוב, לכי לשטוף פנים תתעוררי ובואי לאכול ארוחת
בוקר, אנחנו צריכות ללכת עוד מעט"
"לאן?" שאלתי.
"לא משנה עכשיו" אמא אמרה ודחפה אותי לכיוון המקלחת.
הלכתי, מה כבר יכול להיות?
אמא הלבישה אותי יפה והלכנו ביחד באוטו שלה.
"אבא יהיה שם?" שאלתי בדרך.
"כן" אמא אמרה בלי להוריד את העיניים מהכביש.
הגענו למין בניין גדול שנראה כאילו כולו עשוי מראות.
עלינו במעלית ענקית לקומה 12, אמא אפילו נתנה לי ללחוץ על
הכפתור.
אבא חיכה לנו במסדרון הגדול, הוא קרא עיתון ושהוא ראה אותי הוא
פתח את הידיים "ליבי!"
רצתי אליו וקפצתי לו לידיים, הוא נתן לי חיבוק גדול.
כבר כמה ימים שלא ראיתי אותו, הוא לא בא הביתה.
"היא בפנים?" אמא שאלה.
"לא, היא אמרה שהיא תקרא לנו" ענה אבא.
תוך פחות מדקה באה אלינו אישה עם שיער קצר ואדום עם משקפיים.
"או, הנה כולכם ביחד סוף-סוף, בואו נכנס" היא אמרה והובילה
אותנו לחדר קטן עם כמה כיסאות ועם שולחן וכסא קטנים עם הרבה
דפים וטושים עליו, ישר הלכתי לשם והתחלתי לצייר.
"ליבי, את יכולה להפסיק לצייר לרגע? אנחנו רוצים להכיר קודם"
היא אמרה, הנחתי את הטוש וישבתי יפה על הכסא כמו שאני יושבת
שהמורה רוצה שקט.
"טוב, קודם כל ליבי, אני רונית"
"נעים מאוד" אמרתי לה.
"את יודעת למה את פה?" היא שאלה.
עשיתי 'לא' עם הראש.. באמת לא ידעתי.
"יש משהו שאמא ואבא רוצים לספר לך" היא אמרה, הסתכלתי על אמא
דמעות התחילו לצוץ לה בעיניים, העניין הזה התחיל יותר לסקרן
אותי.
"מה קרה אמא?" שאלתי.
הסתכלתי על אבא הוא הסתכל דרך החלון.
"ליבי מתוקה שלי, אני ואבא מתגרשים..." היא אמרה ופרצה בבכי.
לא ממש הבנתי מה היא אמרה בזה אבל גם אני התחלתי לבכות, קמתי
וחיבקתי אותה.
היא תפסה אותי חזק, הסתכלתי על אבא הוא עמד לבכות ראיתי את זה
עליו.
עזבתי את אמא וניגשתי אל אבא וחיבקתי אותו גם.
"אתה לא תחזור הביתה?" שאלתי ומשכתי באף.
"לא... אבל אני תמיד אבוא לבקר אותך! תמיד!"
נתתי לו נשיקה וזהו נגמר.
ישבתי וציירתי קצת, אמא דיברה עם רונית ואבא עישן סיגריה
ושיצאנו משם אני נסעתי עם אמא, ואבא נסע למקום אחר.
בבית ראיתי טלויזיה וראיתי בסרט ילדה שלוקחת סכין וחותכת את
הידיים שלה, ממש לפני כף היד כי אמא שלה רבה עם אבא שלה, ואז
הם מצאו אותה והשלימו והיא התעוררה וכולם היו שמחים.
יותר מאוחר בלילה שמעתי את אמא צועקת בטלפון.
"אני לא חייבת לך כלום! אתה עוד מעט כבר לא תהיה בעלי, אני
אעשה מה שאני רוצה!"
"אם אני לא ארצה אתה גם לא תראה את ליבי! אל תרגיז אותי
יגאל!"
כיסיתי את האוזניים עם הידיים ובסופו של דבר אמא הפסיקה לצעוק
והיה שקט.
נרדמתי.
בבוקר קמתי, הלכתי כרגיל למטבח להגיד לאמא בוקר טוב.
אבל כבר בדרך לשם שמעתי אותה צועקת.
"אני לא חייבת לך דין וחשבון אתה לא מבין? לא אוהבת אותך! אם
לא ליבי לא הייתי מדברת איתך בכלל!"
החלטתי לא ללכת אליה והלכתי ישר למקלחת.
שטפתי פנים וציחצתי שיניים והסתכלתי במראה, עדיין יכולתי לשמוע
את אמא צועקת.
הסתכלתי מסביב, ראיתי את הסכין גילוח של אבא.
העברתי את האצבע עליה, ירד לי קצת דם, הסכין חדה.
בזהירות העברתי את הסכין על היד איפה שהילדה מהסרט העבירה
אותה, קצת שרף לי, דם התחיל לרדת, המון דם יחסית לפצעים שהיו
לי כשהייתי נופלת בכדורגל.
שרף לי והדם המשיך לזרום, שטפתי את זה החלטתי שעשיתי שטות, לא
רוצה! רוצה שהדם יפסיק!
שטפתי ושטפתי כלום לא עזר.
החדר התחיל להסתובב לי... נפלתי אחורה בלי כוונה.
נהייתי עייפה, עצמתי עיניים, נרדמתי.

עברו כמה ימים מאז והיום הלכתי עם אמא להלוויה, היא לבשה שחור
ובכתה הרבה, גם אבא היה שם, הוא החזיק לה את היד.
רציתי גם להשתתף אבל הם לא התייחסו אלי, כבר כמה ימים שהם לא
מתייחסים אלי! זה פוגע!
אבל העיקר שאמא ואבא יחד.