כשהלכת לא התרחקת יותר מדי.
רסיסים של נשמתך בערו באויר הלילה הקר. יכולתי להרגיש אותך
איתי .כשהלכת, לא הלכת לבד.
לקחת חלק מכולנו יחד איתך.
נדדנו במשך ימים, לילות, בגוף ללא נשמה. חיפשנו אותך,זעקנו
לירח ,לכוכבים ,לשמיים ואף סימן לא נראה, אף ניצוץ באפלה...
שום תקווה...
חלק ממני הלך אתך. אני מקווה שאותו חלק הוא זה ששומר עליך
בלילות מפני הקור, הבדידות והעצב. אני מקווה שלא לקחת את אותו
חלק לשווא...
אני מקווה שהשגת את מה שרצית.
אם כן, אני לא כועסת...לא על זה שקרעת את נשמתי, ולא על זה
שהלכת.
ואם לא, ידידי היקר, אני מקווה שנשמתך זועקת אליי בלילות, מחכה
לחיבוק, לחיוך.
אם לא, אני אפסיק להתאבל עליך, ידידי היקר.
אם לא - אני שונאת אותך...